אמת ערומה

כל זיכרון שנבחר להדהד בראשי

עוטה אשליה של מתינות מכוונת.

מנצח על מקהלת הייאוש המודחק

והודף אותי אל עבר השקר המותר.

שקר קר מחמם. מלבב עד כאב.

האמת במערומיה לובשת סוודר לבן.

עוטפת, מנחמת, מגינה משיגעון גנטי.

(גם ההיגיון שלי הוא לא תמיד אתי.)

כל בחירה שנזכרת לרשרש בהדי

מותירה אחריה שביל הרס שמוביל אל נבכי נשמתי.

כמו פירורי לחם שמובילים אל פתח ביתי,

פתיתי זהות שאף פייה לא תוכל לרפא בהולכה בם.

אמת חמה מקררת, מעיקה עד כאב.

השקרים העירומים מצמררים את כל גופי.

חשופים, פתוחים, כמו פצע שמסרב להגליד.

והשיגעון האתי וההיגיון הגנטי -

בולטים החוצה ועונים לקוראים בשמי.