| ופא מהספרים |  | | מאת ד"ר יוסי רימר | | | * לימודי ספרות יפה מסוגלים לשפר את יכולתו של רופא להבין את חוליו ולהתמודד עם מחלתם. תשאלו את בולגקוב | | | תגיות: צ'כוב, בולגקוב, ספרות, רופאים |    
| | | |  | | אנטון צ'כוב, מיכאיל בולגקוב וויליאם קרלוס ויליאמס. כולם סופרים-רופאים | | | | | |
מה משותף לאנטון צ'כוב, ג'ון קיטס, מייקל קרייטון וארתור קונן-דויל? התשובה המתבקשת היא כמובן היותם אנשי-עט מהמעלה הראשונה. תשובה נוספת ומפתיעה יותר היא שכולם היו רופאים בהכשרתם. צ'כוב כתב לאחד מידידיו: "הרפואה היא אשתי החוקית והספרות פילגשי. כשאחת מורטת את עצבי, אני מבלה את הלילה עם השנייה. ייתכן שהדבר יוצר אי-סדר, אך זה מונע שעמום, ובכל מקרה אף אחת מהן לא ניזוקה מהכפילות".
בעבור צ'כוב מייצגות הרפואה והספרות מקצועות הומניסטיים, ובכתיבתו הוא מנסה לטפל באספקטים שונים של הפעילות הרפואית, אך מהצד הרגשי שלה. ארתור קונן-דויל, שהחל את דרכו כרופא מוכשר באדינבורו, שאל את דמותו המפורסמת של שרלוק הולמס מדמותו של מורו הנערץ ג'וזף בל, ששיטות הלימוד שלו, דרכי עשייתו הרפואית ואף מראהו היו דומים להפליא לאלה של הבלש הדידקטי. קיטס, שוויתר על מקצוע הרפואה זמן קצר לאחר קבלת התואר ופנה לכתיבה, ראה בפואטיקה וברפואה מקצועות משלימים, ואף ראה בשירה אמצעי ריפוי, או כפי שכתב ביצירתו "נפילת היפריון" - המשורר הוא "רופא לכל אדם".
הרופא בעבודתו היום-יומית נתקל בסיפורים על כל צעד ושעל. כל חולה בתארו את מכאוביו או את קשייו מספר למעשה סיפור. לעתים קרובות תפקידו של הרופא הוא לבנות מתוך דברי החולה את סיפורו, ולהתאים לו אבחנה וטיפול.
אך האם בעולם התזזיתי של המאה ה-21, שבו מוקדשים לכל חולה 10 דקות במקרה הטוב, יכול הרופא להבין את סיפורו של החולה ולפענח את כל המסרים הגלויים והסמויים שמועברים אליו? לעתים קרובות, כל הידע העצום שנצבר בראשם של הרופאים כושל במפגש הזה.
מקצוע הרפואה מחולק למעשה לשני חלקים. האחד מדעי: הבנת מנגנוני המחלות, זיהוי המחלה לפי מידע המתקבל מהחולה והטיפול בו בהתאם לאבחנה המתקבלת. את השני אפשר לכנות "אומנות הרפואה". בעבר לא כללה הכשרתו של רופא צעיר התייחסות משמעותית לחלק השני. הוא היה אמור לספוג אותו במהלך הכשרתו הקלינית ממדריכיו, הרופאים הבכירים. אולם בשנות ה-30 החלו בתי הספר לרפואה בארה"ב לשלב גם קורסים שתפקידם להכשיר את הלומדים באומנות הרפואה, וכחלק מהם גם לימודי ספרות יפה העוסקת ברפואה.
קירוב הרופא לטקסטים ספרותיים יכולה להביא לכמה תוצאות רצויות: חשיפה לחייו של חולה כפי שהם משתקפים בתיאורים הספרותיים; הגברת הכרתו של העוסק במקצוע הרפואה בכוח ובהשפעה שיש לעבודתו, ושכלול הבנתו את סיפורי החולה.
מאמרים רפואיים או מדעיים ממעטים לעסוק ברגשות ובחוויות אישיות. מאגר המידע היחיד הדן ברגשות החולה מזוויות חברתיות, אישיות, היסטוריות וסוציולוגיות נמצא בספרות היפה. למרות שרופאים נתקלים מדי יום ביומו באנשים חולים, סך החוויות של כל אחד הוא קטן יחסית. היחשפות לספרות יפה העוסקת במפגש בין רופאים וחולים מאפשרת לרופא לצבור חוויות חיצוניות, שישכללו את יכולתו להתמודד בעתיד גם עם מצבים שבהם עדיין לא נתקל במציאות.
בחלק מהמקרים תיאור ספרותי חי של מחלה והרגשת החולה יקבע בזיכרונו של הלומד את סימניה השכיחים ואת התנהגותה הרבה יותר מקריאה יבשה של התסמינים ומהלך המחלה בספר רפואה עב-כרס.
דוגמה טובה לכך היא סיפורו הקצר של מיכאיל בולגקוב, שאף הוא היה רופא בתחילת דרכו, "חליל הברזל" (The Steel Windpipe). הסיפור מתאר רופא צעיר ובלתי מנוסה העובד בגפו בעיירה נידחת, ונתקל בילדה הנוטה למות מחנק עקב מחלת הקרמת (דיפטריה). הסיפור מציג את ההתלבטויות העוברות על אותו רופא צעיר, שמסרב לקבל בלא מאבק את מותה של הילדה, אך הדרך היחידה העומדת לפניו לטפל בה היא ניתוח של פיום הקנה, שעליו קרא רק בספרים.
הקורא נחשף תחילה למחשבותיו של הרופא, עוד לפני שנתקל בנערה החולה, על חוסר יכולתו להתמודד עם מקרי חירום, ואז לפחדיו בכל הנוגע ליכולתו לבצע בהצלחה את הניתוח, וחששו שהדבר יגרום להכתמת המוניטין המקצועי שלו בשלב מוקדם בקריירה. כל זאת בניגוד לקור הרוח שהוא מנסה להפגין כלפי חוץ.
מישור נוסף של התמודדות הוא מול המשפחה, שדורשת טיפול תרופתי, בעוד הוא יודע שטיפול כזה משמעו גזר דין מוות. הרופא, שעומד נפעם מול יופיה ממיס הלב של הילדה, מתגבר לבסוף על פחדיו ולבטיו, מבצע את הניתוח בהצלחה גדולה ומציל את חייה.
מעניין להשוות את סיפורו של בולגקוב לסיפור של רופא וסופר נוסף, ויליאם קרלוס ויליאמס, "השימוש בכוח" (The Use of Force), על רופא הנמצא בסיטואציה דומה מול ילדה המסרבת לפתוח את פיה ולאפשר לו לאשר את חשדו למחלת הדיפטריה. רופאו של ויליאמס נכנס לעימות חזיתי עם הילדה ומשפחתה ופותר את הבעיה בצורה כוחנית. בולקגוב וויליאמס מתארים, כל אחד בדרכו, מצבים שכל רופא מתחיל נתקל בהם, גם אם לא בדרמטיות כזאת.
במחקרים המעטים שבדקו את יעילותם של קורסים לספרות ורפואה נמצא, שהם הגבירו את הרגישות של הרופאים המתלמדים לחוויותיו של החולה, ושיפרו את יכולתם להתמודד עם בעיות אתיות ואת יכולתם הקלינית. בנוסף ליתרונות הללו נראה, שקריאת ספרות יפה העוסקת ברפואה מביאה גם לשיפור בתפישת הרופא את מקצועו, ומגבירה את יכולתו ליהנות מעבודתו השוחקת.
עולם האקדמיה המודרני עבר כברת דרך ארוכה מאז הציע תומס הקסלי בשלהי המאה ה-19 לזנוח את לימוד המקצועות ההומניים לטובת מקצועות המדע. כיום ברור ששני התחומים שלובים זה בזה. בניגוד ללימודי הרפואה הרגילים, שעלולים להתיישן עד שיחל הסטודנט לעסוק בפועל במקצוע, הלקחים שנלמדים בעת קריאת ספרות יפה יכולים ללוות את הרופא כל ימי חייו.
הכותב הוא מומחה לרפואת ילדים ב"מכבי שירותי בריאות" | | | |
|
