טיפות

זה צלול, אתה חושב, כל-כך עמוק. מבפנים, אתה נוגע בחזה שלך, מבפנים זה צובט לך. ממש-ממש חזק. כמו תינוק שבוכה ומסתכל עלייך, כמו איש זקן על שפת הים, כמו אירופה בשלג, כמו חיוך של ילד קטן. ואז אתה נושם, נאנח קצת, מחייך. מתאהב בכל מי שאתה רואה, ובמיוחד בבלונדינית אחת, עם צמות, קיבוצית כזאת כמו שאתה אוהב. דמויות כאלה, של החיים, נותנות לך השראה. בזמנים מאוחרים יותר. כאילו אתה מסתתר מאיזה משהו, ורק אחר-כך תצוץ ותראה את עצמך.

"קלמנטיין", אתה אומר לה, היא מכווצת פנים. "לא-לא, יש כבר כינוי כזה. אני רוצה מקורי". ואתה משתגע. והיא רוצה שתבחר לה כינוי. ואתה, אלוהים, ואתה, מאיפה תביא לה עכשיו כינוי? לעזעזאל. כינוי היא אומרת לך, כאילו אתה צריך לבחור שם לילד. "ברבלה?", והיא שוב מכווצת פנים, "גם כזה יש!" היא קצת צועקת. "נו, אל תתחילי עכשיו, אני אוהב את השם שלך בלי כינויים".

אתה אומר לה שאתם תמיד תהיו ביחד. כמו שתי טיפות מים מהברז, אחרי שכבר סוגרים אותו. אלה שמתאמצות לפול, ולאט לאט הן נופלות. כאילו בהתחלה מפחדות מהגובה, מהססות אבל אחר-כך נזכרות  שהן רק טיפות מים, ושלא יקרה להן כלום, אולי מכה קטנה אבל גם זה יעבור. והיא מחייכת לך, עם צמות, ובלונדינית, כמו יהלום היא נוצצת. בטוחה שאתם תמיד תהיו ביחד, תתחתנו, תביאו ילדים לעולם. ואתה בטוח שאתה מסכים איתה, אבל אחר כך, אתה חושב, כאילו צץ ומראה את עצמך, אחרי ששיחקת מחבואים, שאתה לא אוהב את הדברים האלה. את ההבטחות האלה, לנצח. אתה חושב שהן אף-פעם לא מתקיימות.

ואז אתם מתקלחים ביחד. מנקים אחד מהשני את הלכלוך, מחייכים, מאושרים. המים החמים שורפים לכם בידיים, אבל אתם מתעלמים, ובשביל הצחוק, אתה שם ליותר חמים. והיא צורחת מכאבים, אבל כאבים טובים כאלה, של נשיכות בצוואר לפני הסקס. אחר-כך אתם נמסים, הופכים לטיפות קטנות. לאט לאט אתם נוזלים אל תוך החור של האמבטיה, טיפה-טיפה, כמו טיפות מים מהברז, אחרי שכבר סוגרים אותו, אלה שכאילו קופצות אל מותן, אבל אחר כך מגלות שזה כאב קטן וזה עוד מעט יעבור.