פנים. ערב. בית עידן.
הוא ויעל לומדים למתמטיקה... הוא מסביר לה את החומר... היא לא מרוכזת.
עידן
אז סינוס חמישים ושש מינוס שבע, שווה לאפס נקודה שבעים וחמש, מבינה? [יעל מרחפת] יעל? הבנת? להסביר לך שוב?
יעל
[מתאפסת] מה? כן, כן...
עידן
הכל טוב? את רוצה לנוח?
יעל
לא, אני בסדר, זה פשוט... אני קצת לא מרוכזת... מצטערת, חשבתי על משהו אחר.
עידן
על מה חשבת?
יעל
סתם, כלום... לא... לא משהו מיוחד...
עידן
טוב... את בטוחה שאת לא רוצה לספר לי? תרגישי חופשי...
יעל
אוקיי. חשבתי עלינו.
עידן
[מופתע] עלינו? מה חשבת עלינו?
יעל
חשבתי על זה שהיינו ידידים טובים, רבנו, השלמנו, שוב פעם רבנו, שוב פעם השלמנו... קבענו שנשמור על קשר סתמי בלבד, והנה אני כאן, בבית שלך, לומדת איתך למתמטיקה... זה קצת מוזר לי כל הקטע הזה...
עידן
מוזר במובן הטוב או הרע?
יעל
מוזר נקודה. אני תוהה אם כל הקשר הזה בריא לי בכלל... אם זה עושה לי טוב...
עידן
תראי, אם לא כיף לך איתי, תגידי, זה בסדר, אני לא אעלב...
יעל
לא, לא, זה לא זה, מאוד כיף לי איתך. זה פשוט ש... אני פוחדת שאני אתחיל לפתח ציפיות, ואז... ואז זה יהיה רע. ממש רע.
עידן
תראי, את צריכה לקחת אותי בתור ידיד, כמו שאני לוקח אותך... פשוט שימי את כל העבר בצד ותפתחי עם עצמך דף חדש. תחשבי שלא היה בנינו כלום, תחשבי שרק עכשיו הכרנו!
יעל
אבל זה לא ככה, אני לא יכולה לשקר לעצמי... בתת מודע אתה תמיד תהיה הידיד הטוב שלי...
עידן
כן, אבל זה כבר היה. את צריכה ללמוד להניח לדברים, אל תתעסקי בעבר... מה שהיה היה, אם את כל הזמן תחשבי על העבר ועל מה שהיה, את תפספסי את ההווה, וחבל...
יעל
כן, אבל ההווה שלי לא שונה מהעבר... עידן, אני עדיין אוהבת אותך.
עידן
[מרכין ראש] אני יודע, אבל... אני מצטער, זה פשוט לא זה. הלוואי שהייתי מתאהב בך מחדש, אבל אני לא מרגיש כלום כלפייך... לא כמו פעם, לפחות.
יעל
אז מה אתה כן מרגיש כלפי?
עידן
אני אוהב אותך, אבל בתור ידידה, לא יותר... וזה שאנחנו נפגשים לפעמים, רק אומר שכיף לי להיות איתך וכיף לי לבלות איתך. אבל בתור ידידה. מצטער, אני...
יעל
[הדמעות חונקות את גרונה] לא, זה בסדר... [שתיקה קצרה] טוב, כדאי שאני אלך... [קמה] בכל מקרה, תודה על העזרה. ועל האירוח...
עידן
בכיף.
יעל הולכת...
עידן
[הולך אחריה] חכי רגע, אני אלווה אותך.
יעל
[נעצרת] לא, לא, אין צורך, אני אסתדר לבד. ביי. [הולכת]
