אם לא מחשיבים את באטמן ואת ההגנה שלו על גוֹתְהָאם סִיטִי, מה עוד אתם יודעים על עטלפים? נכון, הם יְשֵׁנִים עם הראש כלפי מַטָּה, יש להם צורה קצת מוזרה והם מְעוֹפְפִים בין עצי הפרי בשדרות ובגנים. אבל זה בהחלט לא הכול.
המעופפים האלה נמצאים איתנו כבר המון זמן - נמצאו מְאוּבְּנֵי עטלפים שגילם יותר מ-50מיליון שנה. באלפי השנים האחרונות היו בני האדם יותר מדי עסוקים בלפחד מהעטלפים ולקשור בהם כל מיני מיתוסים אֲפֵלִים, עד שבכלל לא שמו לב שבעל החיים הזה תורם לנו מאוד.
למרות זאת, האו"ם החליט ששְׁנַת 2011תהיה שנת העטלף, ובמהלכה יתקיימו פעילויות לשימור היונקים המעופפים בכל רחבי העולם. אז הצטרפו אלינו למסע היכרות עם היצורים האלה, שנראים מפחידים אבל בעצם הם לא. אמנם לא בבָּאטְמוֹבִיל, אבל הרי בדיוק בשביל זה יש לנו דמיון, נכון?
יזנוב גדול. צילום: ערן לוין
יונקים מעופפים
למרות הכנפיים, עטלפים הם לא עופות אלא יונקים - בדיוק כמונו, והם דומים לנו מהרבה בחינות. כך, למשל, יש להם ידיים עם אצבעות, אלא שבין האצבעות שלהם יש קְרוּמִים היוצרים צורה של כנף, והכנפיים האלה מאפשרות להם לעופף באוויר. יש כאלה שמכנים אותם "עכברים מעופפים", אבל העטלפים מהווים סדרה מִשֶּׁל עצמם במחלקת היונקים, ומבְּחִינָה אֶבוֹלוּצְיוֹנִית הם לא קרובים יותר למְכַרְסְמִים מאשר לקופים ולבני אדם.
העטלפים הם המעופפים היחידים במחלקת היונקים, וישנם כ-1,000מינים ברחבי העולם. הם יצורים חַבְרוּתִיִּים מאוד שחיים בלהקות, שיכולות לכלול לפעמים אלפי עטלפים. אורך חייהם כ-20שנה בממוצע, אך במקרים נדירים עטלף יכול לִחְיוֹת אפילו 40שנה.
| | הידעת? | | | * מוּטַת הכנפיים של העטלפים הגדולים בעולם מגיעה ל-180 סנטימטרים * פניהם של העטלפים מזכירות את פניו של הכלב או השועל בגלל החַרְטוֹם המוארך. לכן מכנים אותם בשפות רבות "שועלים מעופפים" |
|
בשל תְּנָאֵי האקלים המיוחדים בישראל, מינים רבים מוצאים כאן בית נוֹחַ. העובדה שבארץ הקטנה שלנו יש מפגש של יבשות ותנאי אקלים משלל סוגים – מִדְבָּר חם, שלג בחורף, אזורים גשומים יותר ופחות, ותקופות ארוכות של טמפרטורות גבוהות – הופכת את ישראל לאֲתָר מבוקש מאוד בקרב העטלפים. מינים רבים מתרכזים דווקא באזור הכִּנֶּרֶת, ששם המפגש בין תנאי האקלים השונים בא לידי ביטוי במלוא עוצמתו, מה שיוצר כר פּוֹרֶה לגידול ולקינון. מינים אחרים מעדיפים את הגליל הגשום, או את הדרום החם.
כנפיהם של העטלפים היו בעבר הרחוק גַּפַּיִים קדמיות, משהו דומה לידיים של בני האדם. במהלך האבולוציה הפכו עצמות הגפיים האלה לדקיקות וארוכות, וביניהן נמתח עור שיוצר מֵעֵין כנף. כנפי העטלף שונות מהכנפיים של העופות, משום שנדרשת מהם פעולה מאומצת כדי להרים את הגוף מהקרקע. הקושי הזה בא לידי ביטוי בהגברת קֶצֶב פעימות לב בזמן התעופה, ובצריכה מְרוּבָּה של מזון יחסית לגודל הגוף שלהם.
בניגוד לתפיסה שעטלפים ישנים ביום ופעילים בלילה, המציאות אחרת. מה שמכתיב את שעות הפעילות של העטלף הוא המזון שאותו הוא צורך. יש עטלפים שניזונים מיתושים והם פעילים לאורך כל היום, ומינים אחרים שניזונים מבעלי חיים שמסתובבים בלילה והם יוצאים לציד בשעות החשיכה.
העטלפים אינם עיוורים - כולם רואים, אך יש מינים שכושר הראייה שלהם מוגבל. לרובם יש יכולת הִתְמַצְּאוּת יעילה מאוד בתנאי חֲשֵׁכָה: העטלף משמיע קולות בתדר גבוה, בדרך כלל בתדרים שנמצאים מעל תְּחוּם השְׁמִיעָה האנושי, וקולט את ההֵדִים החוזרים מעֲצָמִים בסביבה וכך מזהה את מיקומם של העצמים במרחב. זהו הסוֹנָאר שלו, שעל בסיס פעולתו הומצא המכשיר המשמש לגילוי אוניות וצוללות באמצעות גלי קול.
לכל מין של עטלף יש תדרי קול אופייניים משלו, תופעה שאותה מנצלים החוקרים לזיהוי המין. הם משתמשים לשם כך ב"גלאי עטלפים" – מכשיר שמתרגם את תדר הקול של העטלף (הנמצא בדרך כלל בתחום האולטרה-סאונד, עַל-שֵׁמַע בעברית) לתדר שאדם מסוגל לשמוע. כך יכולים החוקרים לנהל מעקב אחר כמות העטלפים מכל מין ולבדוק את מצב האוכלוסיות. בנוסף לקולות התמצאות ואיתור טֶרֶף, העטלפים משמיעים גם ציוצים לצורך תקשורת, למשל בעת חיזור והתרגשות.
יזנוב גדול. צילום: ערן לוין
פירות, חרקים ונזקים
העטלפים משתייכים לשתי קבוצות: עטלפי פירות ועטלפי חרקים. ניחשתם נכון – עטלפי פירות יזללו בהנאה פירות בְּשֵׁלִים מאוד (ואפילו רקובים...), ואילו עטלפי חרקים יראו ביתושים מַעֲדָן אמיתי. בישראל קיים מין אחד של עטלפי פירות, שהוא נפוץ למדי. יתר המינים שייכים למשפחות השונות של עטלפי חרקים, והם בדרך כלל נדירים יותר.
בשנות המדינה הראשונות עטלפי הפירות לא היו נפוצים כאן, אולם ההתיישבות ונטיעת עצי פרי רבים (כמו תות, מנגו, שסק ותמר) תרמה לגידול במספרם. ומכיוון שבעבר הפירות היו נקטפים מהעצים כאשר הם היו בשלים מאוד, העטלפים גרמו נזקים כבדים ליבול החקלאי. עד סוף שנות ה-80נעשו מִבְצְעֵי הַדְבָּרָה נרחבים שגרמו לדלדול באוכלוסיית העטלפים, ואף העמידו כמה מהמינים בסכנת הכחדה ממשית. בין הנפגעים היו גם עטלפי חרקים שלא אוכלים בכלל פירות, אלא טורפים חרקים מְזִיקִים - כלומר מהווים מדביר טבעי מצוין.
רק אחרי שנים רבות הבינו בני האדם שפגיעה בעטלפים פוגעת בסופו של דבר גם בהם. שינוי בשיטות החקלאות הביא לכך שמרבית הפירות נקטפים כשהם לא בשלים לגמרי, בשלב שהם עדיין לא אַטְרַקְטִיבִיִּים מבחינת העטלפים. ליצ'י, שסק ודובדבנים בכל זאת נקטפים בשלים, לכן הם מקבלים הגנה על ידי רשתות שמונעות מהעטלפים לְנַקֵּר בפירות. בארצות הברית נחסכים מיליוני דולרים מדי שנה בזכות השימוש בעטלפים להדברת חרקים מזיקים, שלא לדבר על התועלת הבריאותית בכך שחומרי הדברה אינם מגיעים למזון.
הבעיה העיקרית שעומדת כיום בפני העטלפים היא רגישותו הרבה לשינויים באיזון המערכת האקולוגית. בישראל חיים 32מינים של עטלפים, אבל29מהם נמצאים בסכנת הכחדה מַמָּשִׁית. פירוש הדבר הוא שהסביבה האקולוגית בארץ שלנו לא ממש מסבירת פנים למעופף הזעיר הזה. "בני האדם הם הגורם היחיד לכך שאוכלוסיית העטלפים נמצאת במצב רגיש כזה", אומר ערן לוין, דּוֹקְטוֹרַנְט לזואולוגיה באוניברסיטת תל אביב וחוקר במרכז היונקים של החברה להגנת הטבע. "לשינויי האקלים אין בכלל הַשְׁפָּעָה על אוֹרַח חייהם של העטלפים, אבל הם רגישים מאוד לחומרי הדברה ולשלל פעילויות אחרות של האדם המַקְשׁוֹת עליהם את החיים כאן".
יזנובים גדולים. צילום: ערן לוין
מתגייסים לעזרת העטלפים
| | לוחם אמיץ או מפלצת? עטלפים בתרבויות השונות | | | ספרים, סרטים, אגדות וסיפורים עממיים בכל רחבי העולם כמעט כוללים אזכורים מְפוֹרָשִׁים או מְרוּמָזִים על העטלפים. הנה כמה דוגמאות:
• בתרבות הסינית עטלף הוא סימן לאושר ולמזל טוב.
• דמותו של באטמן (איש העטלף) מספרי הקומיקס הציתה את דמיונם של רבים. על פי הסדרה, איש העטלף מֵגֵן על עירו כאשר הוא חמוש במַסֵּכָה, גלימה ושלל אמצעי לחימה שמרתיעים את אויביו.
• הרוֹזֵן דְּרָקוּלָה היה הופך לערפד, שהוא יצור דמיוני הניזון מהדָּם של קורבנותיו. לא במקרה דרקולה נראה כמו עטלף - היו לו ניבים ארוכים, גלימה שחורה שמזכירה כנפיים ויכולת לשנות צורה ל...עטלף. האמת היא שקיימים בעולם עטלפים שניזונים מדם - וגם הם, כמו אותם יצורים דמיוניים, קרויים ערפדים.
• בספרות הילדים ובסרטים מצוירים מופיע לא אחת דרקון. אם תשימו לב, תִּרְאוּ שהכנפיים שבהן מצויד הדרקון הן בעצם כנפי עטלף. |
|
החיפוש אחר מקורות מזון הביא את העטלפים למֶרְכְּזֵי העָרִים, שם נפוצים עצים כמו הפיקוס והתמר. להקות גדולות של עטלפים שוכנות לאורך נחל הירקון, שחוצה את גוש דן ועובר דרך ראש העין, רמת גן ותל אביב.
תושבי הבתים בסביבה מתלוננים לא אחת על הלכלוך שיוצרים העטלפים, ובחלק מהמקרים גם ננקטו פעולות שנועדו להניס את העטלפים מהאזור. בתגובה החליטו באוניברסיטת תל אביב לעזור קצת לבעל החיים המעופף שכל כך עוזר לבני האדם. הפתרון שנמצא היה הַתְקָנַת תיבות קינון בפארק הירקון, סמוך לנחל: "תיבות הקינון מְדַמּוֹת סדק בעץ, ובתוכן יש מעין רשת ממנה יכולים העטלפים להיתלות", מסביר ערן. "המטרה היא שהעטלפים, בעיקר העטלפון לְבַן השׁוּלַיִם, יעשו שימוש בתיבות האלו כמקומות לינה, ולא יטרידו את השכנים באזור הירקון".
יוזמה נוספת של אנשי החברה להגנת הטבע הפכה את הבּוּנְקֶרִים ואת עמדות התצפית לאורך הגבול בין ישראל לירדן למושבות עבור העטלפים. בשנת 1994נחתם הסכם השלום בין ישראל לירדן, ועמדות התצפית והבונקרים ששימשו עד אז למַעֲקָבִים ולמחסות נותרו מְיוּתָמִים.
חוקרי העטלפים מהחברה להגנת הטבע, יחד עם קרן הארגון העולמי לשימור עטלפים (BCI) וקרן פורד לשימור הסביבה, החלו במסע שיפוץ של הבונקרים. "מֵאַחַר שתקרת המוצבים עשויה בֶּטוֹן ופלדה, היא חלקלקה ולא מאפשרת לעטלפים להיתלות ממנה", מספר ערן. "במקום זה הם נתלו על כבלים אלקטרוניים וצנרת שהשתלשלו מהתקרה.
"כדי להתאים את התקרה החֲלָקָה לעטלפים השתמשנו בלוחות עץ, בטיח מְעוֹרָב בחצץ, ברשתות פלסטיק ועוד. מניסיון שערכנו התברר שכל מין של עטלף מעדיף מִשְׁטָח אחר ומקום אחר בתוך הבונקר. כך גם יכולנו לעודד מינים מסוימים ולהימנע מלעודד מינים נפוצים".
העטלפים אימצו במהירות את הסידור החדש. מדובר בביתם של עטלפים שמחפשים את מזונם בשטחי ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית, הם טורפים חרקים ונותנים שֵׁרוּתַי הדברה ביולוגית בחינם לחקלאים באזורים האלה.
אז רגע לפני שמתחילה שנת העטלף, יש לכם הזדמנות להכיר קצת יותר מִקָּרוֹב את היצור המעופף שגרם לבאטמן לרצות להיות כמוהו. ועכשיו תוכלו לְגַלּוֹת לכולם שאין מה לְפַחֵד ממנו – הוא בכלל בא לכאן רק כדי לקחת ביס מהתפוח או לִטְרוֹף את היתוש שגרם לכם להתגרד כל הלילה.
לקבלת גליון של גליליאו צעיר במתנה לחץ כאן
