עד לעונג הבא.

ירון אהב לאכול דגים, והרבה.. טוב ככה זה כשאתה ברבור לבן וגדול וכל עיסוקך בחיים הוא לאכול דגים חלקלקים בנהר, אז יום אחד בהיותו אוכל דגים תפס ירון במקורו דג שהיה נראה לו אחרת, למה אחרת? כי זה לא היה סתם עוד דג, זה היה דג זהב, אז איך כשירון בא לבלוע אותו הדג אמר לו "חכה!, אל תאכל אותי!" ירון הסתכל על הדג ונדהם שדג יכול לדבר "בבקשה" אמר הדג "אם לא תאכל אותי אתה תקבל כל משאלה שתרצה" ירון חשב לרגע, ובאמת שהרבה זמן הוא רוצה ברבורה יפה להמשיך איתה את חייו, אז איך שירון בא לפתוח את פיו בשביל להגיד לו מה הוא רוצה בלע את דג הזהב בטעות וכשזה קרה ירון התחיל לזהור, נוצותיו הפכו זהובות וגם מקורו, עיניו נהיו כחולות והוא אף גבה. "איזה יום מוזר" חשב ירון והמשיך בדרכו.

עד שיום אחד בהיותו שט להנאתו בנהר שמע צעקות עזרה של ילדה קטנה, שט ירון, שט מהר לכיוון צעקות העזרה כשלפתע הוא רואה שילדה קטנה נאבקת על חייה במים, ירון שט אליה הכי מהר שהוא רק יכול, תפס אותה במקורו ומשך אותה לשפת הנהר,הילדה הייתה קטנה, בערך בת 7, שערה היה שחור וארוך חולצתה הייתה ורודה ומכניסה היו אדומות כשבובת ברבי בלטה מכיסה, ירון השכיב אותה על שפת הנהר והילדה הייתה מעולפת, ירון הזיז את כנפיו ישר והביע על עצמו משאלה שהילדה תתעורר ולפתע הילדה השתעלה את המים שבלעה, פקחה עיניים וקמה על רגליה "תודה ברבור, הצלת אותי" היא אמרה וחבקה אותו "כאות תודה אני רוצה להביא לך את בובת הברבי שלי" היא אמרה, הוציאה מכיסה את בובת הברבי כשיד אחת שלה חסרה ושמה אותה על גופה של ירון, "שיהיה לך המשך יום מעולה ברבור נפלא" אמרה הילדה והלכה לדרכה.

אז ירון חזר אל הנהר והמשיך לשוט כשלפתע הוא שמע "פסס..היי!" ירון עיקם גבותיו ונעצר במקום "מי זה? מי קורה לי?" ירון שאל "אני פה על הגב שלך" אמר הקול שנשמע של אישה, ירון סובב ראשו וראה את בובת הברבי חייה "מהה?!, איך את חייה?!" הוא אמר בבהלה, "לא יודעת" היא אמרה "אבל איפה לעזאזל היד שלי?!" "אני לא יודע, ככה קבלתי אותך.." הוא אמר "בסדר.. בסדר.. עכשיו תמצא לי אותה" היא אמרה "אני לא יחפש לך אותה באמת, אבל במקום זה אני פשוט יצור לך יד חדשה" הוא אמר, הזיז את כנפו קדימה ולפתע יד חדשה נוצרה לבובה "וואי.. תודה" היא אמרה "עכשיו אני רוצה להיות גם כוסית!" היא אמרה "ברגע אני מסדר את זה" הזיז את כנפו קדימה ולפתע זוג השדיים של הברבי גדלו, השער שלה נצבע שנית לבלונד, התחת שלה טיפה גדל וחצאית מיני וחולצה כחולה צמודה התווספו על גופה "תודה תודה" היא אמרה וטיפסה על צווארו של ירון ועלתה על ראשו "טוב, אני יודעת לאן אנחנו הולכים לשוט עכשיו" היא אמרה "איך את יודעת?, רק עכשיו נכנסה בך נשמה איכשהו" "נכון.. אבל אני כאילו יודעת לאן אנחנו אמורים לשוט עכשיו, תהיה קצת בשקט ותן לי להוביל" היא אמרה ורק מילה אחת עברה בראש של ירון "נשים..."

אז שטו להם ירון והברבי למקום שבו היא נתווה אותם, עלו על שפת הנהר, הלכו בין עציי היער האפל עד שהגיעו למין בקתה גדולה כזאת, קפצו במדרגותיה ופתחו את הדלת "מה זה המקום הזה?" שאל אותה ירון "תעשה שיהיה פה אור" היא בקשה, ירון הניף את כנפו והאור נדלק, בקתה הייתה ישנה מאד, טרמיטים שאכלו את העץ היו בכל פינה אך מה שהיה מוזר לירון זה כל חלקי הבובות שהיו מפוזרים לאורך כל הרצפה "לאן לעזאזל הבאת אותי?!" שאל ירון את הברבי "וואי ירון.. את החייב להחיות אותם.. הם חברים שלי, בבקשה.. בשביל הברבי היפה שלך.." היא אמרה לו וירון כרגיל עשה כרצונה, הרים כנפו לאוויר והחיה את כל חלקי הבובות והצעצועים שהיו מפוזרים על הרצפה "ועכשיו תחבר אותם" היא אמרה והוא עשה כרצונה. היו שמה אלפי בובות, גדולות קטנות, מכשפות, פיות, דינוזאורים, מטוסים, לגו, הכל מכל היה אפילו רובוט ענק ומוזר "תודה לך ירון" אמרה לו הברבי, הצעצועים עמדו בשלשות וירון לא הבין מה הולך כשלפתע הרובוט רץ אליו מהר והנחית על פרצו אגרוף שעילף אותו.

 כשירון התעורר הוא היו מסוחרר לחלוטין, הוא ניסה להזיז את גופו אך לא יחל כי גופו היה קשור בחוט ברזל חזק, מה שמנע ממנו להזיז את כנפיו ולהסתלק מהמקום הזה, כל הצעצועים הסתכלו עליו והברבי הייתה בראש "אתה עכשיו תעשה מה שאני אגיד לך, אם לא תמות!" היא אמרה והעיפה לו סטירה "אתה עכשיו הולך להחיות את כל הצעצועים בעולם ואת בני האדם להפוך לצעצועים ואנחנו נשחק בהם כמו שהם שנים שחקו בנו!" "זה לא יקרה!" ירון צעק עליה "ועוד איך זה יקרה" היא השיבה, לפתע הרובוט הגיע וילדיו של ירון היו בידיו "היי אלה הילדים שלי!" צעק ירון "כן, ועוד רגע הם יהיו ז"ל אם לא תקשיב לי!" "מה את רוצה שאני אעשה?!" "תחייה את כל הצעצועים על כל הפלנטה הזאת" "את צריכה לשחרר אותי בשביל זה אז!" הוא אמר "כן, אל תדאג.. וכל דבר הכי לא מוסכם הרובוט שוחט את ילדך ישר" לפתע דלת הבקתה נפתחה בחוזקה וממנה נכנס איש זקן נורא כשבגדיו היו שחורים שערו האפיר ופניו מקומטות "איך חזרתם מהשאול?" שאל האיש הזקן את הצעצועים בתדהמה "ירון עזר לנו!" צעקו פה אחד והתקרבו בתקיפה אל הזקן כשלפתע כל הזמן נהפך איטי מאד, כל המבטים העצבניים של הצעצועים, כל פניו של הזקן זזו לאט לאט, לפתע קרן אור לבנה יצאה לזקן מהמצח, ואחרי זה מהבטן, ואחרי זה מעוד כל מיני מקומות בגוף עד שכל כולו הקרין בוהק לבן ומסנוור, כנפיים ענקיות יצאו מגבו, והילה שמימית רחפה מעליו אך עדיין גופו לא היה נראה מובן, הבוהק הסתיים ומלאך ששערו שחור ובגדיו לבנים וכנפיו צחורות ענקיות התגלה על נגד עניי, הצעצועים עדיין היו במאין מתקפה אליו, המלאך פרס כנפיו בחוזקה ועם רוחו העיף את כל הצעצועים ושבר אותם לרסיסים ומתוכם יצא ענן שחור "אני לא מבין מה קורה כאן!" צעקתי עליו, הוא התקרב אליי ופרם לי את הקשרים שהיו סביבי, ירד על ברגיו, ליטף את ראשי ואמר לי "ירון, היצורים האלה הן נשמות רעות שנגזר עליהם גיהנום נצח נצחים, והתפקיד שלי אישית הוא לגרום לזה שהם לא יברחו מזה, לכל כלא יש פרצה אתה יודע" "אבל מי אתה?, איך אתה יודע את כל הדברים האלה?" שאלתי אותו "אני יודע ירון כי אני זה רפאל, ואנחנו חברים.." "ממתי אנחנו חברים?" שאלתי אותו "מאז מתמיד" הוא אמר ואז הניח ידו על נוצותיי ותלש אחת מהן בחוזקה ואני גערתי בו "היי!?" "סליחה ירון.. אני פשוט לא מבין, החלום הזה שלך היה אמור לשקף דברים אחרים לגמרי איך זה שאתה פה?!" ואז, אז רפאל הבין שירון מזמן כבר לא סתם מלאך שישן לו שנים, הוא כבר פתח מעבר בין העולמות האלו לעולמות אחרים, הוא הרגיש שהוא חייב לספר את זה ישר לאלוהים "טוב ירון, אני צריך לזוז.." "לזוז לאן?!" צעק עליו ירון "אל תדאג, בקרוב הכל ישתנה" אמר רפאל ופרס את כנפיו בחוזקה, הביט למעלה ונעלם יחד עם כל חלקי הצעצועים. לפתע ירון איננו חש בטוב וכל החדר הסתובב, הבטן שלו התחילה להשמיע צפצופים והוא אף הרגיש צורח להקיא, הוריד את ראשו והקיא את דג הזהב מתוכו, ויורן חזר להיות שוב פעם ברבור לבן ורגיל "נו, אז חשבת על משאלה טובה?" שאל אותו הדג, "כן הדג, לדעת מי ומה אני" הוא אמר אך פתאום רעדת אדמה חזקה מאד נכנסה לתמונה והכל נפל, ואז גם הרצפה שמתחת לירון נפתחה לשניים וירון נפל ונפל עד לעונג הבא.