סיפורים

והאמת שלך עומדת מולם,בתחילה שותקת,עם עיניים מאשימות ואחר כך קולנית,מתפרצת.הם לא ירצו לשמוע,כמו תמיד.יעדיפו להביט על עצי הזית,להתעסק במלחמות ולהיות קרבן של המציאות.

ואת אמרת את דברייך.רצית לציין את סיום תפקידך בקול תרועה,בידיעה שאפילו אחד שמע,בהבנה שתרמת לטבע את מה שזרע בך.אבל אף אחד לא הבין,את בחרת לעזוב..

והטבע אמר " בואי בשלום,אחותי כלה ",מנחתך רצויה אצלי.ונאספת אל עמך בשתיקה ,וסגרת מעגל.