השקט שאחריי

מסתכלת לעצמי

בעיניים כלות

לא אוהבת מדי

את השקט שאחרי.

מסתכלת,יודעת

זעמי מתכלה לאיטו

מסתכלת ,יודעת

אחרת ,לא תהיה לך

חום גופי משתרך

כגיבנת אחרי צילך

מכופף כל יום את קומותך.

כל צעד שלך,אתה שוקע

בביצות מעשייך

אלף מסכותייך,לא יסתירו

את לובן עורך הצפוד.

עיניי,צפות אלייך על קוו ימים

שולחות גליי צונאמי

מחשבותיי בך מכות

נפש אומללה

כל מילותייך,חזרו

כשליחים חלולים

מארץ אבודה.

ואולי אם חשבתי

להכות על חטאיי אבותיי

הוכייתי דיי

מאבניי הבזלת  הנטועים

כאבדון אין סופי

בתוך ליבותייך.