שבר (חלק ב' מתוך שלושה)

יומני היקר,

אבל הכל שטויות לעומת...

אבל את זה כבר לא אמרתי, רק חשבתי בלב. אני קוראת שוב את הדברים שכתבתי על אמא רק לפני כמה חודשים, בחופש הגדול, ולא מאמינה עד כמה גם אני הייתי עיוורת, טיפשה ועיוורת, כשכתבתי את הדברים האלה:

הטענות הבלתי פוסקות שלה, הדרישות האבסורדיות שלה, לא מבינה אותי בכלל וגם יורדת לחיי אבא כל הזמן, דורשת שיבוא הביתה יותר מוקדם, שיקדיש לה יותר זמן, שייצאו יותר ביחד לבלות, כאילו הוא משחק שם במשרד, כאילו לא הודות לעבודתו הקשה היא חיה כמו מלכה בוילה מפוארת עם עוזרת צמודה. והיא גם מתערבת ביני לבין אבא, מקנאה בי, טוענת שהוא  מדבר איתי יותר משמדבר איתה, וגם חושדת בו , חוקרת אותו, איפה היית עד שעה כזאת, אל תגיד לי שאתה מקבל קליינטים עד עשר בלילה?! מסכן אבא, חוזר הרוג הביתה וכל שמקבל ממנה זה פנים חמוצות ורק טענות....

תיק מס' 24 נ.ג. יום ג' ה- 21 במרץ

מפגש שני עם הנערה.  הצלחתי לדובב אותה על יחסיה עם אמה: תלונות רגילות של מתבגרת על רקע ניסיונות האם להציב לה גבולות. שום דבר חריג.

הייתה לה  התבטאות בדבר עיוורונה של האם וכששאלתי למה התכוונה, נסגרה והתחמקה.

הערות/השערות: מתחזק הרושם שהשינוי שחל בהתנהגותה של הנערה קשור ביחסיה עם האב. אולי גם ביחסים בין ההורים?