צליפה

צליפה     / משה ר. אזובי

כשצליל הצליפה חותך באוויר

מהר ושונה מסילון, והרעש נהיר

משב רוח קליל עולה לפניך 

בצליפת ניסיון הישר מכאביך

כשהחגורה יוצאת ממקומה 

כפריצת אצנית, כאור באלומה

אתה מתכווץ לכדי קומץ מפלומה

הופך רך ועדין לקלוט מהלומה

לספוג באהבה אשמת הצליפה

לעמוד בשקט, ולא בכפיפה 

לעמוד אחרי ראשונה בזקיפה

ואחרי שלוש וארבע לחייך, בעקיפה

ללמוד להביט למצליף בעיניו המתות

להביך ולהאשים ולחדור עיניים סוטות

של כעס מלובן בחידלון אין ברירה

ולגדל נשמה של נפש יתרה

וזה לא קל לגדול משם 

כל הזכויות שמורות © למשה  ר. אזובי