יצירות אחרונות
זֶה כִּמְעַט סוֹפָנִי לָגַעַת בְּחֲבַצֶּלֶת (0 תגובות)
יעקב ארדיטי /שירים -23/11/2024 02:53
חִיּוּכִים בִּצְבָעִים - חֲמִשָּׁה קְצָרִים (0 תגובות)
אביה /שירים -22/11/2024 21:10
את וציפרים (3 תגובות)
יצחק אור /שירים -22/11/2024 16:12
אַבְרָהָם אֲבִי הָאֻמָּה/ מאת: אהובה קליין (c) (2 תגובות)
אהובה קליין /שירים -22/11/2024 15:57
מחשבות☄ (1 תגובות)
ולריה גונצרוב /שירים -22/11/2024 15:52
פרנקלין (0 תגובות)
תומר קליין /שירים -22/11/2024 15:24
שבת המלכה-מוקדש לדני האהוב-שלא תדע עוד צער-אמן (9 תגובות)
מרים מעטו /שירים -22/11/2024 10:11
פּוֹנְדֵרוֹסָה (2 תגובות)
הַחֲבֵרָה שֶׁל גֵ'נִי /שירים -22/11/2024 07:23
משתתפת בצערו של דני זכריה עם מות אמו (8 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -22/11/2024 07:10
הודעות והגיגים
הפרד המעופף הישראלי הראשון
בשנות ה?50 ניסו האמריקנים לפתח את אב הטיפוס של המכונית המעופפת הראשונה • מי היה מאמין שדווקא ביבנה קורמת ההמצאה עור וגידים • קבלו את "Air Mule", הפרד האווירי היהודי הראשון • לפני חודש הוא ריחף לראשונה חנן עמיאור (צילומים: רפאל בן?ארי)
בכל סרט מדע בדיוני העוסק במציאות האורבנית העתידית תמצאו מכוניות מעופפות ואוטוסטרדות בשחקים. כבר בשנות ה?50 וה?60 של המאה הקודמת ניסו מהנדסי אווירונאוטיקה אמריקנים לבנות כלי טיס, שימריא וינחת אנכית, ללא מסלול נחיתה, בדומה למסוק, אך בשונה מכלי הטיס בעל הפרופלור, יהיה נטול מוטת כנפיים חיצונית (רוטור). למרבה ההפתעה כלי הטיס העתידני הזה קורם עור וגידים בימים אלה, כאן בישראל. מדובר במכשיר מוזר, המונח כעת על האספלט אי שם באזור יבנה, ויהיה בעתיד הנראה לעין למכונית המעופפת הראשונה. לאב הטיפוס של כלי הטיס העתידי קוראים Air Mule והוא פרי פיתוח ישראלי, המיועד למטרות צבאיות. כלי הטיס הזה עתיד לשנות לעד את תמונת הלחימה, שכן הוא מאפשר נחיתה בזירות שתנאי השטח בהן לא מאפשרים הנחתת מסוק. הפרד האווירי הבלתי מאויש, שממתין כעת לשמו העברי ההולם, מונח על מגלשיו בשטח ניסויים באזור המרכז. לפני כחודש נערך בו הניסוי הדרמטי הראשון, שמטרתו היתה להביא את הכלי בפעם הראשונה לריחוף חופשי, קצר ויציב, בן כמעט שלוש דקות, ובגובה שני מטרים בערך באוויר. חשיבות הניסוי, פרי מאמציהם של מהנדסי החברה הישראלית "אורבן איירונאוטיקס", עצומה. הרגע שבו הצליחו ששת המהנדסים והטכנאים הבוחנים את כלי הטיס לנתק את מגלשיו מהקרקע ולהביאו לריחוף באוויר האביבי של יבנה, אינו רגע ההמראה של הפרד בלבד. עימו ממריא גם חלומו הישן של ד"ר רפי יואלי, מקים ומנכ"ל החברה. אם תרצו ד"ר יואלי, יזם והוגה הכלי, השתוקק לבנות כלי טיס בלתי מאויש, שימריא וינחת אנכית ללא רוטור חיצוני, שיהיה מהפכני ופורץ דרך בתעופה העולמית - צבאית ואזרחית כאחת. ייעודו הראשון של הכלי שעליו הוא עובד כרגע יהיה קרבי מבצעי, והוא ישמש להעברת אספקה ולחילוץ נפגעים מתוך זירות לחימה אורבניות צפופות. הפרד מעורר כבר עתה התעניינות עצומה מצד צבאות רבים בעולם. ככל שהמצאתו של יואלי, ששימש בעבר מהנדס בכיר בחברת בואינג האמריקנית וראש צוות בתעשייה האווירית הישראלית, נשמעת מדהימה מבחינת השפעתה על שדה הקרב, הולך שימושה האזרחי העתידי ומרחיק עוד ועוד אל מחוזות הדמיון. רק הידיעה שבתוך 15-10 שנה בלבד יהפוך הפרד למכונית מעופפת, מנחיתה את החולם בהקיץ חזרה לקרקע המציאות. "בעתיד", אומר יואלי, "יהיו לו גלגלים כדי שיוכל לנוע גם על הקרקע. הוא מתוכנן כבר היום לעמוד באישורים הנדרשים לשם כך. בסוף אתה תצא מהבית שלך בפרד על גלגלים, תתרחק מאה מטרים מהמקום המיושב, תמריא, ותנחת על גג המשרד שלך". יואלי מסביר שהצורך בכלי טיס שממריא ונוחת אנכית ללא רוטור חיצוני נובעת מכך שמוטת הכנפיים החיצונית, המייצבת את כלי הטיס, היא הגורם המוביל לתאונות מסוקים וגם כי רדיוס הפעולה הרחב שלה מהווה מגבלה מבצעית קשה במתארי נחיתה, המראה ופעולה שונים. לעומת הפרד הישראלי, המתוכנן להמריא עד לגובה 12,000 רגל, לסחוב עד 600 קילוגרם ציוד ולטוס במהירות קרובה ל?200 קמ"ש, כארבע שעות ללא צורך בתדלוק, נראות תוצאות הניסיונות המוקדמים של האמריקנים במאה הקודמת עלובות: הכלי שפותח בזמנו לא השיג את היציבות שמקנה הרוטור הגדול, לא הצליח לפתח מהירות העולה על 50 קמ"ש והוגבל ל?20 דקות טיסה לכל היותר. האמריקנים התייאשו וזנחו את מאמציהם והפנו את מרצם ב?50 השנים האחרונות לפיתוח מסוקים. בראשו של יואלי, שכבר היה למהנדס ומומחה בעל שם לאווירונאוטיקה, נבט הרעיון לפני כ?15 שנה. "התחלתי להתעסק בכלים מרחפים עוד בחברה הקודמת שלי שנמכרה לאלביט", הוא נזכר. "היה לי רישיון טיס אזרחי, הרחבתי אותו גם למסוקים, והבנתי את היתרונות ואת המגבלות שלהם. רציתי לעשות המראה אנכית עם רוטורים פנימיים, גם כלקח מהטיסה שלי על מסוקים וגם בשל המשיכה הטבעית שלי לכלים לא סטנדרטיים ולאתגרים טכניים מורכבים". יואלי החל להתמקד בכלי טיס מבצעי המתנהג כמסוק גם ללא רוטור חיצוני בשנת 2005, בעקבות דרישה שפירסמה סוכנות DARPA האמריקנית, האחראית על פרויקטים בתחום חקר הביטחון. הדרישה פורסמה בעקבות אירוע מוגדישו, אז הסתבכה פעולת קומנדו אמריקנית בבירת סומליה והובהר הקושי בחילוץ נפגעים תוך כדי קרב, בשטח עירוני צפוף. אירוע מוגדישו הומחש היטב בסרט הפעולה "בלאק הוק דאון". האמריקנים ביקשו לפתח כלי טיס שיוכל לנייד כעשרה לוחמים בתוך שטח אורבני צפוף, ויואלי וצוותו התכנסו והחלו לתכנן את הכלי הנדרש. "במשך שלוש שנים עבדנו על כלי הטיס המאויש הזה, אקס הוק שמו", מספר יואלי, "והגענו איתו לשלב בהחלט מתקדם, אבל בנובמבר 2007 שמענו לראשונה מכוחות מארינס אמריקנים שפעלו, ועדיין פועלים, באפגניסטן, על צורך דחוף בכלי קטן יותר ובלתי מאויש, שישמש להעברת אספקה ולחילוץ פצועים מתוך זירות לחימה צפופות. בעקבות שיחות עם צבאות רבים נוספים בעולם, הבנו שהצורך בכלי כזה הוא אוניברסלי, ולאחר כשנה של איסוף נתונים גיבשנו הגדרת גודל וביצועים לכלי אופטימלי שיענה על מירב הדרישות והחלטנו לבנות את הפרד". 20 עובדים בלבד מונה החברה של יואלי מיבנה, אבל היא מורכבת ממיטב המהנדסים של חיל האוויר והתעשייה האווירית. יו"ר החברה, פרופ' עובדיה הררי, היה המהנדס הראשי של פרויקט הלביא, ומנהל המפעל שייצר את טיל החץ. לצידו בחברה פועלים גם מתכנני בקרת הטיסה של הלביא. יחד הם מייצרים פתרונות לשלוש מחלות הילדות שמנעו את פיתוח הכלי בנסיון האמריקני הכושל: היציבות המוגבלת, האיטיות וזמן הטיסה המוגבל. "האמריקנים לא הצליחו להגיע ליציבות שנותן הרוטור הגדול", מסביר יואלי, "אבל אנחנו בנינו סנסורים ומחשבים מהירים וחזקים שמחזיקים את הכלי יציב גם ללא רוטור, ולהם הוספנו ארבע מערכות בקרת יציבות שונות. הסיבה שהם לא הצליחו לפתח מהירות של יותר מ?50 קמ"ש, היתה התנגדות אווירודינמית חזקה. טיפלנו בהתנגדות האווירודינמית על ידי פתיחת דופן הכונס הקדמי, שאיפשרה לאוויר להיכנס פנימה. את בעיית תצרוכת הדלק, שבזמנו הספיק רק ל?20 דקות טיסה, פתרנו בכך שבנינו כלי מחומרי מבנה קלים מאד, בעיקר קרבון העשוי מסיבי פחמן קשיחים, שמהם אנחנו מייצרים אצלנו במפעל את המבנה. משקלו צומצם לטונה אחת בלבד". אין זו אגדה רגע הניסוי הגיע. מנועו הצרפתי המתקדם של הפרד נוהם על האספלט בדציבל נמוך להפתיע. למרבה ההפתעה, רעש המנוע שלו חלש בהרבה מרעשו של כל מסוק קטן ואף מרעשו של מטוס אולטרה לייט זעיר. העובדה שהוא מותיר חתימה אקוסטית כה חלשה, מהווה יתרון מבצעי משמעותי. צוות ההפעלה שלו בוחן כל העת את הנתונים שהוא משדר לתחנת ההפעלה הקרקעית. ניכר בהם שהם דרוכים, למרות שקורנת מתנועותיהם יעילות שקטה ועניינית של מהנדסים. אם ימריא הפרד בעוד שניות מעטות בהתאם לתכנון, ירחף בצורה יציבה, וישדר נתונים צפויים ומתוכננים למפעילים על הקרקע, תהיה בריחופו בשורה דרמטית לכל לוחם חי"ר ישראלי ולכל רובאי או נחת שצבאו ירכוש את הפרד, הצפוי לצאת לשוק בעוד כארבע שנים. הפרד, שמסוגל לשאת ארבעה אנשים, יוכל לנחות בכל מקום שבו יימצאו שלושה וחצי מטרים לרוחב, וכשבעה מטרים לאורך - כלומר כמעט על כל מדרכה, על פיסת סיפון של ספינת סיור קטנה או על פינה בגג בית, סמוך לדודי השמש ולאנטנות. התקן מגלשיים לציפה על מים, יאפשר גם נחיתה בים בעת הצורך. מסגרת חי"ר לוחמת תלויה באספקה של תחמושת, מים ומזון מדי 12 שעות של לחימה. כל לוחם, אפוא, מכיר היטב את התלות המלאה בנתיבים פתוחים ומאובטחים לאספקה ולחילוץ, ואין רובאי שבהזיותיו ברגעים הקשים בשטח, לא עלה מעין פרד אווירי שכזה, הנוחת בכל תנאי שטח, ועל סיפונו כל מה שנחוץ. הפרד, שלפני שנתיים וחצי עוד היה כמה שקפים, מתכונן להמראה. הוא מאובטח לקרקע בכבלים, כדי למנוע יציאה פתאומית שלו משליטה, שעלולה לסכן אנשים, אבל הם נותרים רפויים וללא צורך. הוא אמנם מתנדנד קלות באוויר, אבל משיג את כל התוצאות המקוות. שני מטרים בלבד מפרידים בין מגלשיו לבין הקרקע, אבל בתוך שני המטרים האלה טמונים התקווה לחייהם של פצועי הקרבות שיציל, פוטנציאל כלכלי שקשה אפילו לדמיין והרבה אהבה וכבוד וחיבה ותהילה לתוצרת הארץ.
תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |