ביעור חמץ / אביעד גוטפריד

ביעור חמץ / אביעד גוטפריד

פסח מתקרב. הילדים יוצאים לחופשה ארוכה, כדי לעזור לאמא לנקות את הבית. בכל הבתים עושים ניקיון יסודי, חלק אפילו רואים את הפסח כזמן מעולה לעשות שיפוצים. אבל אחת המצוות הכי מזוהות עם חג הפסח היא "ביעור חמץ". בכל החנויות ורשתות השיווק בארץ מוכרים במהלך החג רק מוצרים כשרים לפסח. כל מה שנחשב חמץ מכוסה בניילון והוא אסור למאכל, למגע ועדיף שגם לא נסתכל עליו.

אלה שמקפידים על המצווה מחפשים בכל הבית בנרות אם יש שיריי לחם או מזון כדי לקיים את המצווה. יש לכך חשיבות, לא רק מעשית אלא גם פסיכולוגית. למנהג ביעור חמץ שלושה שלבים: ביטול, בדיקה וביעור. הביעור הוא השלב האחרון שבו שורפים את החמץ. השלב השני הוא הבדיקה, בודקים בכל פינה בבית אם יש חמץ. השלב הראשון הוא שלב הביטול. משמעותו, היא למעשה הכרזה של האדם על כך שהחמץ הוא חסר חשיבות ושהוא לא מתכוון לאכול ממנו. לכאורה, נדמה שאפשר להסתפק בשלב הביטול.

תוך כדי קריאה בפרשת השבוע שמתי לב למשהו מדאיג. את הבית אנחנו מנקים באופן יסודי, עושים שיפוצים, מוציאים את הלחם, עד שהבית ממש "כשר לפסח". נראה לי שמשהו בכל זאת חסר. בכל הקדחתנות הזאת של היומיום, הסידורים והקניות שכחנו לבער את החמץ שבתוכנו. שכחנו לשים לב לכל אותם הרגלים הרסניים, קשרים עם אנשים 'שמשגעים' אותנו, כעסים על עצמנו ועל הסביבה, שכחנו להתייחס לתחושות רעות בגלל אירועים בעבר, ולחברים שניתקנו איתם קשר.

ה"חמץ" הזה - לא זוכה להתייחסות.

כשחשבתי על 'ביעור חמץ' כתהליך רגשי ולאו דווקא פיזי, יכולתי להבין את החשיבות בשלושת השלבים. אם אדם מבטל רק בליבו את החמץ ומצהיר כי אין בו ערך, אבל משאיר אותו במגירה, הוא יכול להתפתות. המושג "כשר לפסח" טבוע כל כך חזק שכמעט אין מקום בארץ שניתן לקנות בו מוצרים לא כשרים לפסח. עצמו עיניים, ותארו לעצמכם אם היו עושים את זה עם סיגריות וג'אנק פוד.

במשך השנים פיתחתי מודעות לכל מה שקשור בהתפתחות אישית, תזונה ואיכות חיים, עד כדי כך שהקטנתי את התלות שלי בתרופות ורופאים כמעט לאפס. שנים סבלתי מהצקות של אחרים, היה לי חבר שממש חירפן אותי, ותוסיפו לזה תאונת דרכים ודיכאון. פיתוח מודעות התאפשר לי בזכות קריאה, פורומים באינטרנט התנסות אישית ועוד. אחרי שגיליתי מה הדברים שהזיקו לי, הם הפכו בעיני לחמץ. אז הוצאתי מהתפריט היומי שלי חלב ולחם (עם גלוטן) ועוד. ויש לי עוד הרבה דברים 'ברשימת החמץ'. המלצה אישית שלי תעשו רשימת "ביעור חמץ" משלכם.

תשאלו את עצמכם ותענו בכתב: מה אתם חייבים לבער מהחיים שלכם כדי שנחגוג את הפסח הבא ביחד?

עד שלא נבדוק מהם המכשולים בחיינו ונבער אותם בפועל, הרי שלא יצאנו לידי חובה. מרגע שאמרנו:

"אני חייב להפסיק לדחות דברים", "אני חייב להתחיל דיאטה", או "אני חייב להפסיק לעשן", לא יעבור זמן רב עד הפעם הבאה שנדחה משימה, נאכל עוד עוגייה או נעשן סיגריה, (אפילו אם התכוונו לכך מכל הלב).

אם זה חשוב לכם, אתם חייבים להוציא את הדברים האלה מהחיים שלכם בכל מחיר, ולקבל כל עזרה שצריך. מבחינתי הדברים ברשימה הזו הם "חמץ" וצריך לשרוף אותם, או לפחות לשקול מחדש את המקום שלהם בחיים שלנו.

אנחנו מצליחים בקלות יחסית לבער מפינות הבית את החמץ שאכלנו במשך השנה,

אבל לא עושים מספיק כדי לבער את החמץ שאוכל אותנו, לאט, מבפנים.

אביעד גוטפריד