רציתי להכירך

חפצתי להכיר אורחותייך

כהנחיית הפתגם,

מבעד לחבריך.

אך לא היה סימן

איש לא היה שם.

חשבתי כי את חקרך

יקל עלי באופן ניכר

מראה הסתופפותך

בהמון המוכר.

שידרת אמפטיה

עד אין קץ

רבים עמדו בתור

תחת כל עץ

מוכי הערצה ועוד איך

לגעת לך

בדש בגדך.

אך לא מיניי ולא מקצתי,

לא דובים ולא יער,

הכל כלאם פאדי,

אין קול ואין עונה.

יש לך הרבה מוקירים

ואף חבר אחד

יש לך מעריצים

מדומים.

ואת זה ניתן ,לצערי,

לסכם במשפט אחד ותו לא:

"אמור לי מי אינם חבריך

ואומר לך מי אתה לא"