ורדים במיכל חלב

פתחתי את דלת הבית וראיתי את שתיהן עסוקות

הן חתכו את גבעולי הורדים וחיוך רחב על שפתיהן

אימי הביאה לסבתי מיכל שמצאה ואמרה לה לשים בו את הורדים,

היא החלה לספר היכן מצאה את המיכל ואמרה לי שזהו מיכל חלב מלפני שנים..

סבתי פצתה את פיה ובחיוך הן העלו נשכחות.

אהבתי את התמונה

אהבתי את התחושה

אהבתי את הורדים

ויותר, אהבתי את שתיהן.

פסעתי לי בבית וראיתי אותם מונחים כתמונה במיכל החלב.

התקרבתי וריח הורדים שיתק את גופי

ליבי היה נתון לאותו רגע משכר חושים- לריחו של הורד.

עיניי נעצמו ובתוכי שמעתי נסתרות

הורד פתח את ליבו אליי

ואני, את ליבי.

יומיים דיברנו אחד עם השני.

הוא- העביר לי את התחושות הרעות,

ואני- רק הקשבתי והתמוגגתי מריחו.

הוא ידע את הנסתר

ואני הענקתי לו מה שחשק בו מכל.

 אך הוא לא ידע לאן הוא נכנס.

ימים אלו היו לו קשים ,הוא לא ביקש הרבה.

חיוכים לא הרבו להיות במקום בו הונח

צחוק לא נשמע אף מהחדר ליד

גינויים, חלפו והוטחו על עלי כותרתו

צעקות נטלו  את ריחו

הטרור הביא לורד לנבול.

את התמונה שלך כרוע למטה

לוחש לי להביט אל תוכך,

לגעת במה שנמצא בליבך

גרם לדמעות ליבי לזרום

 אהבה