געגועיי לרחל (המשוררת)

לשירייך בני האלמוות
שהזמן רק יכול לשרוט
המכניעים את הלב
בעברית כובשת,
כעבודה עברית השורטת
בעברית שאיננה עוד

למילים המשכרות את החופש
ואפילו הן בנות מאה
כאשר ישכר את הנפש
היין הטוב

לנשמתך הפצועה הסוערת
הנוצצת כאדוות כנרת שלך
לו רק הושטת יד אוהבת
חי נפשי הדואבת
פניי הנבוכות
אם לא חיוורת שחופה
על איזשהו גשר
כן היית פוגשת
את ידי האחות.

לעולמך הרחב ככנרת
והצר כעולם נמלה
שהיית או חלמתי חלום,
ובשם לבבות האבן
סביב מיטתך הדוויה
סליחה,מאיש שאחרי
כל עליית נמלים מפרכת
יד ענקים חובטת
והוא עדיין אסיר סליחה

געגועיי ,גן נעול
לך האחת
המשוררת
התושיטי לי משם
על מי מנוחות
יד אחות?
כי טבעתי במימיה
כנרת
והקיפתני חשכת
שכחה
היש מקום לשניים,רחל
לזכור
 גם על גשר צר מאוד?
או הייתה או חלמנו חלום,
אהבה?