מה אפשר לספר על קוסטה,אולי התחיל בזה, לא קם לא התעורר בזמן, לקוסטה היתה בעיית יקיצה נורא קשה לו בבוקר לקום מהמיטה וזה יצר המון בעיות,כי קוסטה היה חברי הטוב חבר ילדות הצמוד שלי.הימים היו ימי טרום מלחמת ששת הימים,אנו לפני צו גיוס ראשון,גרנו בעיירה השוכנת לחוף ים המדהים ביופיו,בנעורנו
העברנו שעות ארוכות ומהנות על משטחי החול הזהובים והנוצצים
בניקיונם.הגעגועים פורצים אך אני כאן רוצה לספר רק
על קוסטה
אחרי סדרת צעקות אל מול חדרו של קוסטה הואיל בטובו להציץ מהחלון.
"קוסטה אנו מאחרים! יבואו החברה של השועל ואולי לא נמצא את
הפיתיונות"
אז ככה, הפיתיונות הם חכה בעלת שלושה קרסים
הפיתיון על הקרסים היו החלזונות שאנו מלקטים משדה פרא
הסמוך,משחילים את חוט הדייג לחורים בסלעים וקושרים,
משטח הסלעים נכנס בלשון עגולה אל הים,אנו מומחים בשיטת
הדיג הקלה ביותר בספר הדייגים,השלל היה לוקוס הסלעים
הצבנו את הפיתיונות לקראת ערב על מנת לשוב בבוקר ולהוציאם
"אתה יודע,הלכנו אתמול בלילה לביקור בבור"
לחש קוסטה בעודנו משחררים את הפיתיונות
"המטמון נמצא שם, השועל הציע שנשלשל את השק לבור ונקשור
את החבל חזק,אתה רוצה לראות את המטמון?"
"כן! אבל ספר לי מה יש לכם בתוך השק"
"אבל אתה שומר את הסוד כי אנחנו חברים על אמת"
אנו קרבים לבור,הבור הוא מבנה מרובע ישן ומוזנח אין חלונות יש
צוהר קטן שממנו משתלשלים בסולם המקובע לקיר ויורדים,הבור
הוא שרידים של באר מים יבשה,אולי נבנה על ידי הבריטים שהיה
להם מחנה צבאי בסמוך,אולי נבנה על ידי אחד הקיבוצים ששוכנים
לא הרחך מהמקום, אמת לא עניין אתנו אז כילדים מה שעניין שהוא היה מקום הסתר הבטוח שלנו. בעודנו גומעים את המטרים הספורים עד למקום לקחתי חכה וסובבתי עם חוט הדייג מעל לראשי סתם לצורך שעשוע,ראוי לציין שהדייג לא היה מוצלח לא דגנו ולו דג אחד,בעודי מסובב את החוט הדייג,בהיסח דעת הורדתי למטה לאזור הרגליים ומה שקרה החוט הסתחרר ונצמד לרגלי ובכוח הצעד הבא שלי הקרס חדר מעל לקרסול,לשמע צעקת הכאב הגיע קוסטה,המראה לא היה מלבב החכה חדרה עמוק מעל הקרסול והמשיכה לחדור בעזרתי כאשר ניסיתי לקום.
"אני לוקח אותך לקופת חולים המרכזית כי זה פצע גדול"
המשך הסיפור היה כאשר רכוב אני על אופניו של קוסטה בדרך לעיר, לא זכיתי לראות את שק המטמון,סובל מכאבים כאשר השמש החמה קופחת על ראשינו אצנו לקבל עזרה, כדי להסיח אותי מכאביי
פנה אלי קוסטה ואמר לי
"אתה רוצה לדעת מה יש במטמון?יש פצצות אולי כול פצצה שוקלת כמה קילוגרמים טובים אבל הפצצות ישנות"
"אבל קוסטה זה מאוד מסוכן אולי החבל יקרע והפצצות יתפוצצו"
קוסטה ענה לי כאשר חיוך ממזרי נסוך על פניו
"אם הם יתפוצצו בבור אז אולי הפיצוץ הגדול יפתח את האדמה
ומים יפרצו ולנו יהיה באר מים פרטית רק שלנו"
מדיף ריח רע מזיעת הלילה,עייף מחוסר שינה,סובל מכאבים עזים ברגל,פילסתי דרכי תוך כדי צליעה משונה לבית הספר היסודי בקרבת מגוריי
"איפה ציון השמש תקראי לו דחוף?יש לי משהו חשוב לספר לו"
סיפרתי לציון השמש את סיפור המטמון כיוונתי אותו למקום ונעלמתי.
את קוסטה לא ראיתי בימים הבאים הוא סירב לפגוש אותי,המעשה
נחשב אז גם בעיניי כמעשה בגידה קשה בחברי הטוב אך בהרהורים
בלילות חסרי שינה מכאבים ברגל וגם מנקיפות מצפון ידעתי שהמעשה שעשיתי הוא הנכון.במהלך התקופה עד לגיוסי לצבא
משפחתי העתיקה את מקום מגורנו עברנו למרכז,נפרדתי בכאב גדול ובבכי עצור מהמקום שכה אהבתי.
את קוסטה לא פגשתי יותר,שמעתי שמועה שאחרי שחרורו מהצבא
הוא עלה לעבוד באחת מצי אוניות הסוחר ונעלם.
גם כיום לאחר עשרות שנים בנוסעי צפונה על כביש החוף,בזווית עיני השמאלית עוד רואה ממרחק את הבאר הישנה ולבי מחסיר פעימה,המחשבה על בגידה בחבר ילדות שהיה לי ואיננו עוד מעוררים בי עדיין שאלות קשות.כן ושכחתי לספר שהשם קוסטה הוא שם כינוי,באחת השיעורים נשאלנו על ידי המורה אם נתקלנו במשפט"ארץ השמש העולה"ולאיזו מדינה משתייך הכתוב,וכמובן קם קוסטה מהכיסא ובצעקה אמר קוסטה ריקה ומאז דבק בו הכינוי קוסטה.לא המשיך לספר לכם על הבאר, ולא אספר על התושבים קשיי היום בעיירה שישנו בלילות עם דלת פתוחה ללא חשש,וכמובן לא אספר לכם על אחותו הקטנה של קוסטה שהתאהבתי בה עד למעבר לעננים אך לא זכיתי ,כי רציתי לספר לכם רק על קוסטה חבר ילדות שאיננו עוד.
