מאסתי

מאמין גדול אנוכי, מאמין בחסרונותיו הגדולים של האל, מאמין במותו בטרם עת

מאמין במין האנושי המזדחל והמגעיל עד רצון להקיא, מאמין בי, המכוער

מאמין בכל שניתן להאמין בו, ביתושים שמתים על עורי המת, באגדות חסרות היגיון

מאמין בזבל שנערם בנפשי הלא קיימת, בנשמה של כל אחד אחר מלבדי

מאמין במוסיקה, מאמין בשקט, בצרחות, במוות, בכאב, בסבל, באלכוהול

מאמין גדול אנוכי, מאמין בחסרונותיו הגדולים של הקיום והיקום

מאמין במין האנושי הסובל מכינמת, מטיפשות, מעיוורון, מחומריות, מכל מחלה אפשרית

ונגעל, כמה אני נגעל מכל זה ואולי בסך הכול אני נגעל מעצמי.

מכלול הדברים מצטמק לדבר אחד חסר מילה, איכס, איכס, איכס!!!

אין בי אפילו את היכולת המינימאלית לקחת את חיי לכיוון מותי, אין בי

ונגעל כמה אני נגעל מכל זה, נגעל עד רמה שבה קיא נראה כמו הדבר היפה בעולם

כולם מטופשים מלאים ביומרות חסרות אחיזה במציאות או ביכולות

ולמה מדברים איתי, מי ביקש שידברו איתי, אל תדברו איתי!

ולמה מקשיבים לי, מה יש במילותיי העלובות מלבד הברות???

קולי הנאלם שווה במשקלו חסר המשקל ליתוש שמת על עורי המת

מאמין גדול אנוכי, מאמין בסיגריות שמקדמות את המוות, מאמין בכל עניין שיש בו חוסר היגיון

מנגינות מנגנות את עצמן בראשי, פטיש של שניצלים על ראשי

כמה אני שונא וכמה מעט יש לאהוב אם בכלל

פרחים , בונבוניירות ואהבה זה לטיפשים ומאסתי אני בטיפשות, עיין ערך חכמה