ממשה עד משה

 

היה לי איש ואיננו עוד, ביתי ריק וארבע קירותיו דוממות, אין מי שיצחיק אין מי שיחכה את קולות המנהיגים בקולו הרועם, אין מי שישיר את שירת החזנות ימים לבקרים. ובימים נוראים, אין מי שיפתח חלון ויפזם מודה אני לפניך ריבון העולמים על כל נשימה ונשימה שנתתה בקירבי.

 

חסר אתה בבתי חסרה תנועת הנפת היד בפתרון כל בעיה, בחיוך בשמחה, מודה אני ליושב במרומים יתברך שזיכני במחיצתך לבלות ארבעים ואחת שנות נישואים ניפלאות . ראינו טובה ביחד ראינו גם רעה ביחד על הכל התגברתי , בזכות חיוכך הלצותיך והדימויים שהיית מדמה כל מנהיג ומנהיג, אלי יצפאן על ידך היה פרייר... מודה אני על התפילות בימים של גיל ובימים של מכאוב. עת השכמת לעבודת הבורא. עם שחר שקרא לך לבית עולמו בשחר יום שמחת תורה, ואך כל סימלי הדבר, את שריקדת ופיזזת לפניו ביום הזה כאילו אין מחר, והרקדת את כל מתפללי השכונה. חזק ממני הגעגוע והמכאוב בו נהגת לשמח זקן וטפ. עת ריקדת לפני ההדום לכבוד שמו יתברך, שאת נשמתך לקח לבית עולמו יתברך שמו אמן.