יצירות אחרונות
גְּבָרִים-נָשִׁים- / נִסָּיוֹן בְּהַשְׁרָאַת חואן חלמן, "נָשִׁים"* / (2 תגובות)
רבקה ירון /שירים -04/04/2025 12:51
שלוש גירסאות לשיר (לצאת קצת מהשיגרה) (1 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -04/04/2025 12:15
רוּחַ חֲדָשָׁה לְיִשְׂרָאֵל/ מאת: אהובה קליין (c) (1 תגובות)
אהובה קליין /שירים -04/04/2025 11:29
שְׁלֹמֹה גִּיס יָקָר (4 תגובות)
אביה /שירים -04/04/2025 07:02
מצפוני שקט (5 תגובות)
דני זכריה /שירים -04/04/2025 06:30
שביל מיוחד (2 תגובות)
נורית ליברמן /פוסטים -03/04/2025 21:32
שיר השבוע - ולא די (6 תגובות)
יצחק אור /שירים -03/04/2025 21:31
הודעות והגיגים
זאת אביבית לאחר לידתה בתמונה --עם הכתיבה של מה שעברה"מצאתי את הכוחות ללדת לידה טבעית": סיפור הלידה של שירחמש דקות אחרי שקיבלתי אפידורל הרגשתי שכל הגוף שלי נרדם ושאני נחנקת, לכן הוחלט שאלד בלידה טבעית. כשהצירים הגיעו הרגשתי שצונאמי ענק שוטף אותי, אבל אז ראיתי פתאום תינוקת מסתכלת עליי במבט כחול; אביבית זהבי בינשטוק מספרתאביבית זהבי בינשטוק | 9 חודשים | פורסם 09/06/11 12:05:38 זה היה כבר בסוף ההריון, הייתי בבית לבדי, אני והבטן. בשלב הזה כבר לא יכולתי לזוז. הרגשתי רע ודיברתי עם אחותי בטלפון, מתלוננת באוזניה שאני לא יכולה לסחוב עוד; הבטן גדולה, הצרבות לא עוברות, הכאבים מתחזקים ומדי פעם מופיעים צירים לא סדירים.בעוד אני מתלוננת, אני מרגישה שהמכנסיים שלי נרטבים. רצתי לשירותים, בחנתי, ולא הייתי בטוחה אם ירדו לי המים או לא. התקשרתי לבעלי אייל וסיפרתי לו, הוא אמר שהוא מיד מגיע. התקשרתי שוב לאחותי וגם היא אמרה שצריך לנסוע לבית החולים.בשלב הזה עוד לא הבנתי שזה יהיה היום שלא אשכח בחיי והתינוקת המקסימה והיפה שלי עומדת להגיע בקרוב לעולם. אני עומדת מול המראה שמחה וכאובה ולא מאמינה שהנס הגדול יתרחש וסוף כל סוף אלד. ![]() שיר, האוצרית הקטנה שלנו 14:00 הגענו לבית החוליםהגענו לבית החולים והצוות הרפואי התחיל עם הבדיקות השגרתיות: שתן, מוניטור עוברי ומוניטור צירים. כשהרופא בדק אותי הוא גילה שיש לי פתיחה של 3. בבדיקה הבאה, זמן קצר לאחר מכן, כבר הייתה פתיחה של 4. הצירים גברו ואני יכולתי לשמוע את התינוקת שלי כאילו אומרת לי: "אמא אני יוצאת אליך רק עוד קצת". דמעות החלו לשטוף את פניי. 19:00 נכנסנו לחדר לידה5 דקות לאחר מכן הגיח ציר נוסף. בשלב הזה הוצאנו את כדורי הטניס ואיילי המקסים המשיך לעסות לי את הגב. המיילדת הפרטית, המלאכית שלי, מגיעהכעבור פרק זמן העבירו אותנו לחדר אחר, גדול ומרווח, מרוחק קצת משאר חדרי הלידה. אז הגיעה המלאכית הגדולה שלי, המיילדת הפרטית שהזמנו, ויקטוריה, שבמקרה היא גם אחראית מחלקת מיילדות. ויקטוריה היא גם מיילדת מדהימה ומצחיקה וגם אישה גדולה שעזרה לי להביא חיים לעולם. כשראיתי אותה לראשונה הצעתי לה מהתופינים ששמתי לי בתיק ללידה והיא ענתה לי תשובה מצחיקה."אני: הי ויקטוריה רוצה וופלה או תפוח?" ויקטוריה: "אני ממש צריכה וופלה, אני בעצמי ראית כמו דלעת".
רוצה לדעת יותר על אפידורל?אמרתי לויקטוריה שאני רוצה אפידורל והיא קראה למרדים, איש מצחיק ונחמד, שהסביר לי גם על החסרונות והסיכונים של האפידורל. לאחר מכן הוא ביקש ממני לחתום על הטפסים ולהתקפל לתנוחת עובר. הוא אסר עליי לזוז, לצחוק או להגיב ואז באדישותו הוא זורק הערה: "יש לך גב יפה". אני רוצה להגיב על ההערה, אך המיילדת יושבת מולי, אוחזת בידי ומסמנת לא לדבר, עכשיו שקט. 5 דקות לאחר קבלת זריקת האפידורל התחלתי להרגיש שהרגליים נרדמות לי וגם פלג הגוף העליון. לפתע אני מרגישה שההרדמה מגיעה לי לחזה ומשם עוברת לגרון ואני נחנקת, לא יכולה לנשום. אני מנסה לבצע נשימות שלמדנו בקורס אך לא יכולה. הוחלט להפסיק לי את האפידורל, ואני כל כך פחדתי ללדת ללא אפידורל. 40 דקות של צירי לחץ מטורפיםהצירים נמשכו כל הלילה וויקטוריה עזרה לי עם שינוי התנוחות ועם טפטוף הפיטוצין. הצירים התחזקו מאד ואז הגיע רגע הכאב הבלתי נסבל: 40 דקות של צירי לחץ מטורפים. המיילדת צועקת "ללחוץ ללחוץ, כמו שעושים קקי, לדחוף חזק". היא לוקחת את רגל ימין שלי וצועקת ושוב צועקת: "הראש בחוץ, תמשיכי לדחוף". אז מגיע ציר חזק, כמו צונאמי ענק ששוטף אותי, ואני שואלת את עצמי מאין יבוא עזרי, הכוחות שלי הולכים ונגמרים. הכאב המטורף הזה לא דומה לאף כאב שהרגשתי אי פעם בעבר, תחושה שלא ניתן לתאר במילים. אני שוב לוחצת הכי חזק שאני יכולה, ויקטוריה מכניסה את הידיים לתוכי ופתאום מוציאה את האוצרית הקטנה שלנו.
![]() שמו אותה עליי, ההרגשה הייתה נפלאה |