בלדה לאשת חיל

 

 בלדה לאשת חיל                   חיים שוקרון

שב חבר ,ברוח הקלה,             

נמלא הכוסות בבירה קרה.

החמוצים ,כחלק בלתי ניפרד,

אל השולחן יוגשו מיד.

ומעשה שהיה כך היה,

אמיתי ! הכל קרה !.

על כל אחד מאיתנו יכול 

 סיפור כזה ליפול.

 

ובכן , נילגום לגימה נוספת

וניגרוף בלשון את הקצפת,

המיקרה קרה לאיש מכובד, 

שבמצב כזה ,מעולם לא עמד.

אישה נאה לו לגבר ,

שגם כעת ,מביטים בה מכל עבר.

ומופת היא כעקרת,

ממיטב הנשים בקרת.

כך חלפו עברו ט"ו שנים

ובנים שלוש גידלו בנעימים.

בשפע נמצאה פרנסתם,

והיו אהובים על סביבתם.

יצועם ,חלקו בהנאה,

 עדיין אל גופה הוא מתאווה ,

אם כי הפעילות מעט ירדה.

בתחילה ,התגוללו בכל פינה,

ובכל שעה משעות היממה.

יש וכעת בלי כל כוונה,

חולף שבוע מלא טירדה,

אך ללא כל נגיעה.

מה לומר חברים,

גם כך הם מרוצים מהחיים.

כך חולפים להם הימים,

בנחת ובנעימים.

הוא ,עד צוואר בעבודתו,

היא דואגת לילדיו ולביתו.

והנה ,בדרכו ניקרתה,

עלמה צעירה ונאה.

היה זה מפגש לחלוטין מיקצועי,

וכללי הנימוס, נישמרו למישעי.

בסיום פגישת העבודה,

הוא במכוניתו הסיעה.

"נעצור נא ללגימה"

ביקשה ובעיניה פילבלה.

בתמימות שאל "יודעת היכן ?"

"כאן ממול ביתי הקטן".

ועד שהקפה העלה ניחוח,

החליפה בגדיה ,לבגד נינוח.

ומבעד לאדים המהבילים,

ראה לפניו אישה כולה מחמדים.

תלתליה השחורים,

על כתיפיה מוטלים.

רגליה ,ארוכות עד אין קץ,

ועופריה ,שלוחים כחץ.

מה נרבה בתאור,

והרי הסוף ברור,

את כוס הקפה הם לא שתו,

אך דודים ,רוו גם רוו.

רבה הייתה פליאתה,

של עלמתנו הסחוטה.

גם מן הכוח וגם מן האון,

גם מן השימחה והששון,

הטמונים בגבר ,הצנוע,

שבמיטתה שרוע.

ומיד לאחר שעזב בחיפזון,

אל חברתה צילצלה בטלפון.

סיפרה על האון והששון

והוסיפה ,קצת ,כיד הדימיון.

החליטה השומעת ואזניה לוהטות,

"לי יהה הגבר איו מה לעשות".

כך שונו חייו של זה הגבר,

שהיה נעים הליכות וסבר.

והעסק הפך לתסריט קבוע,

שלוש ארבע פעמים בשבוע.

הוא עוזב ,בחיפזון,

והן רצות לטלפון.

מחליפות חוויות על ביצועים,

ולא בוחלות גם בפרטים.

שמעו נישא למרחקים,

על קווי טלפון עמוסים.

ומה קרה אצל הגבר,

רב האון וקשה האבר.

ניתן לומר בביטחון,

גם אם תאמרו "זה לא נכון ",

שהמצב ,מאוד נעם,

על זה הוא לא חלם.

בכל יום או יומיים,

מחכים הוא כיפליים,

ומומחה הוא הפך,

ללב נשים, ההפכפך.

ומיכיוון שאחראי הוא ומדקדק בקטנות,

הבין כי עניין לו עם תרי"ג מצוות.

ואם נוסיף גם כמה סטיות,

יגיעו המצוות ודאי לרבבות.

בקיצור, מה נאמר,

גורלו עליו שפר.

אך למרבה הפליאה ,

מי שזכתה במציאה,

הייתה אשת חיקו,

המצפה לו בביתו.

מתברר כי זה הגבר,

מיודענו נעים הסבר.

על אף שיבה קלה ,בצדעיו,

השתפרו מאוד ביצועיו.

ולמיטתם  ,המעט מוזנחת,

חזרה האהבה כפורחת.

ובשובו בכל ליל בחיפזון,

מצמיד הוא את יונתו אל המזרון.

ונירעדים אמות הסיפים,

ואומרים כי עפים שם גיצים,

או אולי מתפרקים קפיצים,

אין זאת, כי אם דיברי ליצים.

אך מה שבטוח רבותי

ועל דברי אני אחראי,

כי בסיימם סיבוב ראשון,

לא ממהרים המה לישון.

ולאחר רגע או שניים,

הוא הופכה ,ערפה לשמיים.

אולי זה לא כדרך הטבע,

אך נהינת היא פי שבע.

רבותי אנו גולשים,

לפרטים מאוד אישיים.

גם אם עד בוקר נשב,

ונקשיב ברוב קשב,

כי אין עסיסי מרכילות בריאה ,

על מיקרי ניאוף ותקיעה.

ובוודאי תאמרו ולשונכם נוקשת,

נדים בראשכם ,על זאת האשת.

אין זאת כי טיפשה ,האישה,

אך לא ולא! עיניים לה בראשה.

כי מיום שחל בו השינוי,

חשה היא והיה לה גלוי.

בתחילה ,חשבה לעשות שפטים,

עד כדי חיתוך האשכים.

אך פעם ,בשעת שקיעה ,

עת ניתפסה לרגיעה,

ראתה כי מצבה אינו דחוק,

מה גם שאברו אינו שחוק.

ומצבה טוב שבעתיים,

ממצבה לפני חודשיים.

סוף דבר, זאת אשת חייל,

כי לא פרקה ביתה בין ליל.

ועל כך נאמרו כבר דיברי שירה,

"אשת חיל מי ימצא".

אנו נסיים את דיברי התהילה,

ונזמין מיד עוד בירה .

 

הזכויות שמורות לחיים שוקרון