ראיון עבודה אמיתי

תמיד שאני בא לראיון עבודה אני מרגיש כמו שקרן רשע ותאב בצע. אני יושב בראיון וחושב לעצמי, איזה שקרן אני. אם הייתי אומר את האמת לא הייתי מרגיש שקרן אבל לא היו מקבלים אותי בחיים.

"ספר לי על עצמך" אמר המראיין.

"אני חנון, אוהב משחקי מחשב, הייתי מאוהב בבחורות ממסע בין כוכבים ותופס מעצמי חכם אבל חסר מוטיבציה. אין הרבה אנשים שאני מתחבר אליהם, ורוב האנשים נראים לי דיי צבועים."

"איך אתה מסתדר עם סמכות." הוא שאל.

"לא מסתדר, בדרך כלל אני רב עם הבוסים שלי וחושב עליהם שהם מטומטמים, ואני יכול לעשות הכול יותר טוב מהם."

"אתה רואה את עצמך מתפתח בחברה?"

"כן אני חושב שאני צריך להיות המנכ"ל, אפשר להיות מנכ"ל בלי תואר ראשון?"

"איך אתה במצבי לחץ?"

"לחוץ."

"ספר לי שלושה דברים רעים לגביך."

"אני מתייאש די מהר וצריך הפסקה ארוכה של סרטוני יו טיוב כדי לסדר את הראש. אני צריך שהכול יהיה מסודר בשבילי, אחרת קשה לי למצוא את הידיים והרגליים. קשה לי להניע את עצמי."

"מה למדת שיכול לעזור לך בעבודה פה?"

"לא הרבה. עשיתי איזה קורס, אבל לא ממש יצא לי לעבוד בתחום אז ככה שאין לי ניסיון ממשי."

מה שהכי מבאס שכשאני רואה שהשקרים שלי עובדים על המראיין ואני מבין שאני הולך להתקבל. אני מדמיין את המראיין חודשיים מעכשיו ואת היחסים הרעים שיהיו ביננו, ואני ממש מרחם עליו. בשביל מה הוא צריך את זה, מה הוא עשה רע שהוא צריך לקבל אותי אליו. ממש רחמים אמיתיים.

אבל מה לעשות, גם אני צריך להתפרנס לא?