שוב

ושוב להתמוגג מעוצמת כאב לילי, שוב להזדחל לתוך תחושת אשמה, שוב מתאמץ להעמיק במים רדודים, שוב מכתיב רגשות דרך המילים, שוב מתרגל לתסכול של לבד, שוב בנאדם אחד קטן.

בהלה אוחזת את הרגשת השלווה שלי, פחדים מרכיבים את הרגעים היפים שלי.

חדלון חסר פנים בונה בי יסודות של אופטימיות, גועל משמש משענת לעקרונות שלי.

ושוב לברוח מכל מחשבה תמימה, שוב להשתלט על תקוות חסרות שחר, שוב לנסות להישאר בתלם העקום הזה, שוב להכיר בתבוסה שלי, שוב להתרגל לתחושת התבוסה, שוב בנאדם אחד קטן.