תאונה

שלווה...

נהגתי כך שעות, חצי ישן חצי ער עד שנכנסתי לעיר. חשתי דריכות. ידיי מסובבות

את גלגל ההגה כך שהמשאית תיסע בימין הנתיב. מעבר חציה נגלה לפני. עמד שם אדם באמצע הנתיב .

כל חושי נזעקו, לחצתי בכל כוחי על דוושת הבלם. האיש עמד ולא זז. הסתכל לתוך עיניי.

עמדתי על דוושת והיא בלמה בחריקה נוראית, והאיש במעבר לא זז.

הסמי טריילר העמוס עצר במרחק נגיעה מן האיש במעבר. הרמתי את בלם היד, דוממתי את מנוע המשאית.

נגשתי אל האיש שלא זז ,הסתכלתי אליו, כך גם הוא עשה. הוא היה אני.

הבנתי, הסתובבתי, נגשתי אל גב המשאית, אל המקום בו מחברים את החלק הנגרר אל החלק

הגורר, ניתקתי את הנגרר, הורדתי את רגלי המשען של החלק הנגרר, טיפסתי חזרה לתא הנהג, האיש במעבר החצייה נעלם.

הנעתי ונסעתי.

עכשיו יותר קל, אין  עומס.