חזרה ליצירות
סיפורים

בועה

טל טמפיה גלברד | (15/07/2006 01:13) | 111 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
אני חי בבועה,אני לא מתגאה בזה כל כך,אתם שואלים את עצמכם למה?
כי מה יש לבנאדם להתגאות שהוא חי חיים שקריים?!
הבנאדם הזה הוא אני,שמתי לב שבמהלך כל שהותי בבועה,אני נהייתי איש רע,לא עזרתי וייעצתי לשאלות ובקשות של הזולת,החיים נראו מסריחים.
עד שלבסוף ראיתי אותך,כה יפה,כה חזקה כמו מים גועשים,וכה עדינה כמו ריח בושם חלש ושברירי.
אהבתי אותך,זה כואב רק מלהגיד זאת ולחשוב.
אהבתי אותך יותר מהחיים,איתך הרגשתי שהכל אפשרי.
כן אני יודע אהבה נעורים מתוקה,תקראו לזה איך שתרצו,אך זאת לא הייתה אהבת נעורים רגילה.
זאת הייתה אהבת נעורים אמיתית,ההפך מחיי,זאת הייתה אהבת אמת.
והנה אתם כן שואלים את עצמכם,מה הוא רוצה להביע בקטע?אני אסביר.
אני והיא חיינו באותה בועה ביחד,עד שהבועה התנפצה לרסיסים,והרגשה אותך יקירתי,לא היית חזקה לעמוד מול הקרב,בין השקרים והאמיתות,זה רגע אותך מבפנים.
הכל נגמר כהרף עין,כמו רולטה שאתה מהמר,שאתה מפסיד את הכסף,הכל קורה כל כך מהר.
יותר לא ראיתי אותה,חשבתי שהמוות מצפה לי בעיניים חמדניות,חשבתי שאני הולך למות,הייתי פצוע אנושות,התחילו ההזיות,בשעות הלילה המאוחרות.
חלמתי לי אהבות ופרידות,חלמתי עליה,חלמתי שאני איתה בכל הרגעים שאפשר,ברגעי האושר והרננה,וברגעים הקצת פחות מהנים,הרגעים עם העצב והדיכאון העמוק,חלמתי שאניי איתך בכל הרגעים שאפשר.
חלמתי שאנחנו ביחד,מלטף את שיערה,חלמתי שאנחנו מחובקים,והחלום הכי גדול שתוקף אותי בכל לילה,שאני והיא ביחד,באותה בועה.

תגובות

חזרה ליצירות