חזרה ליצירות
סיפורים

זמזום הדבורה

רותה דה-יוהנס | (12/07/2011 03:56) | 145 צפיות | | ייצא ל | יצוא ל
 
גליה ישבה על שרפרף מרכינה ראש.פניה מוצלים במסך של תלתלים זהובים,בחולצת טריקו לבנה,עיני טווס נשקפות ממנה.חמושה בג'ינסצמודונעלי ספורט אדומות,הסתפקה בצפייה בחוגגים.מפנה מבט מצד אל צד מטלטלת קלות את עגילי הכסף שקנתה הבוקר.
ידידה יואב המארח ערך מסיבת יום עצמאות על גג הדירה
אותה הוא חולק עם שותפו,בן זוגו,בתלאביב.היא הגיעה לבדה.מלכתחילה לא ידעה אם להיענות להזמנה.מעולם לא אהבה את המסיבות הדחוסות בעשן ואדי אלכוהול.אהבה לרקוד.קיוותה שתוכל להנועע כאוות נפשה.לא רקדה. האווירה לא היתה לרוחה.בתוך ההמולה הרגישה לבד.שלושה חודשים חלפו מאז שנפרדה מיותם.היא יזמה את הפרידה.לא ראתה עתיד לקשר.חצי שנה הספיקה לה כדי להבין שלא תוכל לבנות משפחה איתו.היא בגיל שלושים הרגישה בשלה לאימהות.הוא עוד לא היה מוכן להתחייב.התשוקה לאימהות בערה בה והיא שקלה אימהות חד הורית.
כך ישבה בוהה אל החלל.עגילי הכסף מארחים לה לחברה בצליל פעמונים.
זמזום מעל הראש העיר אותה.בטרם הספיקה לסלק את החרק הטורדני ראתה דבורה נוחתת על זרועה ומותירה סימןשהאדים ותפח במהירות. ניתרה על נעלי הספורט האדומות הג'ינס המתוח חושף את גיזרתה החטובה עיני הטווס שולחות קריצה עגילי הכסף משמיעים קול תרועה וצרחה פילחה את האווויר:
"אי עקצה אותי דבורה"
החוגגים הפנו מבט לרגע והמשיכו לרקוד.
הוא בא אליה:אני יכול לעזור.
ןהיא:כן תודה
הוא בא עם כוס מים קוביות קרח .מקל על הנפיחות.
רטט עבר בה.
היא אמרה: אני גליה
אני גל
שנינו כנראה אוהבים את יואב.
לאן ממשיכים מכאן הוא אמר
 מה דעתך
  ברגל אל החוף מתאים לי
נשאר סימן מהעקיצה?
והיא לחשה לעצמה:סימן טוב
והוא לעצמו :ואולי מזל טוב 

תגובות

חזרה ליצירות