סבתי שכבה לה פרקדן,                                                     

נהנת מהדברים הקטנים של החיים.

רציתי שתקום ותלוש בצק במרץ

או תגרד על פומפייה תפוחים לרסק.

אבל היא לא מיהרה לשום מקום,

היא כבר הגיעה לאן שרצתה.

שכבה לה פרקדן

מסופקת מעצמה ומהעולם,

כמו לוויתן קטן שהגיע לחוף מבטחים.

סבתי הטובה והחכמה,

שופעת בידע קדום,

לא גוערת ולא מטיפה

מוחלת במבט רחום

שכבי לך, שכבי פרקדן,

זאת אני  התועה

שלא הבנתי דבר

זאת אני הפותה

שממהרת למחר.