קפואה

קפואה    נירה לוי

הזיכרון כלא דמותה,

צילה כבר אבד,

אישה צנומה זקנה בוהה,

ספונה בתוך חלומה,

היא לא ידעה,

מרחק המקום והזמו,

כשאת פונה,היא כלל לא עונה,

קפואה מסתכלת,

מצועפת עיניים,

תחתיות תרדמה,

את בוחנת, אך כלל לא רואה,

אותה זקנה חיה בעולמה,

חולמת את חייה בעודה ערה,

חיה היא עדין,

אם כי צילה אבד,

מסתובבת בלי צעדים,

פולטת מלמולים חלושים

שאין אנו מבינים,

חולמת את עברה

זוכרת את השמחה והכאב,

וכן היא עדין חיה ואוהבת.....