אֶרֶץ. אוֹתָהּ אַחַת.

אוֹמֶרֶת כָּרָגִיל

שֶׁאֵינְךְ כְּלַל אֶרֶץ - מְצִיאוּת

כְּאִלּוּ קִיר לְלֹא חַלּוֹן

לְלֹא מַשְׁקוֹף

וּמֵעוֹלָם הָיָה שָׁם נוֹף.

מְאֻנַּךְ הַזְּמַן הָרַב

בּוֹ אַתְּ מְחֹרֶרֶת לֵילוֹתַי

גַּם אִם בְּכָל חַיַּי

הוֹלֵךְ וּבָא,

לוֹטֵף לִשְׁמֵךְ

נָכוֹן, חַי הָאָבָק

שֶׁלַּתְּמָרִים אִפּוּר חָבַק,

מֶסֶר לְאֶרֶץ יְחֵפָה

הַמְּהַלֶּכֶת עַד שְׁחֹר הַיּוֹם

אוֹ עַד אוֹרוֹ

שֶׁנּוֹגֵס בִּנְשִׁיקוֹת קְטַנּוֹת

בְּטַעַם דְּבַשׁ תָּמִים -

בְּאוֹתָהּ הָעֵת

בְּתוֹךְ בִּיטְנֵךְ נִרְדַּם זַרְעוֹ