שמלה שחורה

כשאת לובשת את השמלה השחורה

אפשר לראות נהרות של מילים

הופכים קפואים ברגע אחד

ואצלי שום דבר לא שביר

הסימנים שבפתח הבית

לא הופכים לרמזים

רק תהיות טועות

ואת לא יודעת

שיופייך לא משפיל אותי

אבל אני ביקשתי

שיופייך לא יגחך אותי

עומד מול המראה

וממתין לתורי

להביט בך

דרך עיניים קהות

עכשיו נעלמו הברירות

עכשיו זו הדרך הקשה ללמוד

שאת לעולם תהיי

דמות מתוך שיר אחר

עוצם את העיניים

שנינו מתחילים לרקוד

את לא עוזבת ואני נופל

ואת לא יודעת

שיופייך לא משפיל אותי

אבל אני ביקשתי

שיופייך לא יגחך אותי

והוא מספר סיפור

אין בו צורך בדרמה או טרגדיה

הוא לא נוסק לשיאים

שמהם לא תוכלי לסגת

ובחדר הקטן, היכן שתלויה השמלה השחורה

כשאת מחליטה לנטוש את עצמך

נשארים שאריות

מימים שלא היו, לילות שלא כובדו

ואני לומד אותך באיחור

כמו כל גבר

שלא יודע את מקומו בשורה

תאמרי לי, האם עוד נאהב