יומן נעורים-ג

גיל שש עשרה חלף עבר לו, יצר המרידה שלי עדיין ממשיך. אבל חברה לאח שלי אין. מורן הציעה את בת דודה שלה, ירדן. נכנסתי אל אח שלי לחדר והצעתי לו אם הוא רוצה להכיר בחורה נחמדה בשם ירדן, הראיתי לו תמונה ששלחה באי מייל. אמר "נראה... אולי..."

אמרתי "אין מה לראות אולי... לך על זה. מה הבעיה להוציא עשרים שקל על שתי כוסות קפה בארומה"

היא דווקא השתדלה ובאה בהופעה מתוקתקת לבית קפה אצלנו במדרחוב נחמד באמצע העיר, הוא הגיע מצריפין מיוזע. שמעתי שהפגישה לא הלכה טוב שאלתי את מורן ששאלה את ירדן וירדן אמרה:

"הוא בכלל לא גילה רצון, היה בבועה שלו בלי שום סימן חיים, מסכן, ריחמתי עליו ועזבתי באמצע"

זה בערך היה הניסיון האחרון שלי לעזור לו.

יום אחד באה סבתא מן הקיבוץ לביקור, אכלה עם אמא משהו דל מהמטבח הפולני שלה, אני ישבתי על הספה במכנס קצר וברגליים פשוקות, גופיה שחשפה את הקעקוע והעברתי תחנות בשלט, סבתא שוחחה עם אמא ביידיש וכשראתה אותי אמרה משהו על השוקיים שלי (פולקע או משהו כזה)

סבתא אמרה את זה בשקט, אמא צעקה עליי על איך אני לא מתביישת לבייש אותה ולשבת על הספה ככה.

חיכיתי למחרת שסבתא תלך, הפעם לא לבשתי מכנס קצר

לבשתי תחתון חוטיני

באותה פוזיציה ליד הטלוויזיה מעבירה תחנות.

אבא נכנס ראה אותי ולא אמר כלום. אמא ראתה אותי, פרצה בצעקות:

"אין לך לב? ככה ללבוש חצי ערומה? גם ככה הכול אצלך בחוץ "

"לא רצית מכנס קצר קיבלת חוטיני"

"את רוצה להרוג את אמא שלך בלי סכין?" אמרה

צילצל הפעמון בדלת, אמא סימנה שאעצור במקום אבל אני קיפצצתי בצעד קליל ופתחתי את הדלת

ילד וילדה בערך בכיתה ט', כיתה חמישית, החזיקו פנקס קבלות ושאלו אם אנחנו מעוניינים לתרום

הילד בלע את הרוק כשראה אותי...

"כבר תרמנו"

סגרתי את הדלת

הלכתי אל החדר והשמעתי מוזיקה בפול ווליום כדי שלא אשמע את המוסר שאמא מטיפה לאבא על כמה שהוא לא מראה דוגמה ועד כמה שמתעלם ממני ובסוף אני אצא פושטקית