מן המצר

צרה עין האדם

מצרה עליי וצר לי עליה -

לא די לה בדאבונות נפשה

והנה היא מתאבלת

על שאינם אלא פיסה דקה מן המציאות;

היכן תטביעו יגונכם, רואי הזווית החדה ?

במה תכו גורלכם המר כצוף האלה

בין ירכיה של בוגדת על מיטת משכבכם ?

אל מי תפנו אצבע מורה, אצבע מורא,

על שהחליקהּ אל בין מצעי חסדיכם?

הנה היא פושטת מחלצותיהּ

אין לה כְּסוּת וטעמהּ מר כגורלכם;

הנה יגונכם מארחהּ כמו היה לראשה נזר זהב;

הנה אתם מכים על המרה מרה הזו

ועל טעם העדן הנשפך בענוּתה אל גרונכם,

הנה אתם קוראים את שמה בוגדת