שירים

מקיצה לאימה

במציאות

בה נפש לא נדבקת לגוף

חצויה בים ועוד יבשה.

שתולה באותיות

הנותנות סימני דרך,

אך אינן טוות שורות,

משננת ריקנות.

 

מריבוע חלון במרחק

צוללת,

ועולם במנהג יומיומי

מבתק בתוליות

בקולות אלימות אילמים

הפורמים שקט.

 

אני מזהה הדי זיכרון

שאיננו עבר,

הוא הווה

בחיבור של סך

שהיה ויהייה.

תגובות