שתיקה

מעל גבעת חול  קרחת,
שתולת דרדרים בכסות
זהובה, הפליג מבטך אחריו
בעת שרחק יחד עם כל
הנאמניות, שרק הוא ידע להעניק.

מעל התל הצחיח והמגורען
בגרגירי צורן, עקבת אחר
טביעת צעדיו שהותירו
חותם בל ימחה בתוך ליבך.
האור והחושך ארגו את
תכריכי אהבתך , טלאים טלאים.

 
תלולית החול קברה את הכל,
הותירה  זכרונות שותקים
שחגו כצל מעל ראשך,
כמו ציפורים עטורות ציצית .