משה פלוס - סימה פלוס

                                                                פלוס משה - סימה פלוס                                         

 28.2.1935-2510.2006 - כ"ה באדר א' עד כ"ד תשרי תשס"ו

 מנהל בנא"מ ארצי במשרד התחבורה בירושלים, חזן בעל תפילה, איש אשכולות, איש רב חסד.

 

נולד בעיר מץ אשר בצרפת להורים ילידי פולין, לר' אריה בן שלמה פלוס ה"יד ולרחל לבית לינזבוים ז"ל. עלו לארץ ישראל בשנת 1936 . כאשר מלאה שנה אחת לבנם יחידם.

 

אביו היה במאי והרוח החיה ניהל ערבי הווי וקריאה, נהרג בשיירת הדסה בדרכה להר הצופים בשנת תש"ח בירושלים.

אמו רחל בת לבית רבנים גדולים נשארה באלמנותה עד יום מותה, היתה עובדת הדסה. גידלה את בנה בעזרת משפחות השכנים ברמץ וירצבורג,אנשל כץ ועוד משפחות טובות בירושלים.

השכלתו הפורמלית רכש בבית הספר תחכמוני, והתיכונית ביה"ס גבע בשעות הערב. משה התגייס לצה"ל ושירת בפיקוד מרכז כשלם. הופיע בלהקות צבאיות כרוח החיה בתיאטרון המטאטא בבמות בידור, היה לו קול ערב, את השכלתו הלא פורמלית רכש מרב' זלמן ריבלין, ולמד נוסח תפילה, וחזנות. משה גדל בבית ציוני מובהק אך לא אורטודוקסי . הוא לבדו נמשך לחוגים דתיים בירושלים. וכנער חילק כרוזים של לחי . ואת ליל הסדר בילה.... עבד במשרד התחבורה למעלה מארבעים שנה. שירת בועד העובדים. נילחם עבור העובד הקטן, בילה ימים כלילות בהסתדרות , עבד תחת שרים רבים ושירת אותם באמונה. ולא חסך שבטו מהם כאשר היה צריך לדאוג לדרגת הפקיד הקטן. כל זאת בהתנדבות. היה ידוע כאיש חסד. בשנת 1964 נישא לסימה שמחה לבית מזרחי אב לחמישה ילדים וזכה לראות עשרה נכדים. בת גלית לוריא, בן אריה, בן אביתר בן חנן אופק

בן אייל. לאחר יציאתו לגימלאות חלה במחלת מח העצם ולאחר סבל ויסורים קשים.. מודה אני לפניך על כל נשימה ונשימה שנתת לי סייע לכל אדם שפנה אליו באשר הוא אדם. היה אוהב אדם .נהג לשמח בבית הכנסת והכל בהתנדבות. ואך סימלי הדבר שביום שמחת תורה החזיר את נשמתו לבורא עולם. אהובי, אישי, סבא נפלא איש נפלא חבר אמיתי כל הנשמה תהלל יה מעתה ועד עולם הללו יה. (תהלים ק"נ ז)

 

                                             .