במה

אין במה אחת עבורי .

בעיניים אני רואה  אותה מופיעה

במה גדולה

אבל הגודל שלה לא מאפשר לי להרחיב את עצמי

כי אני קטנה, קטנה ומנומנמת

ישנה תחת שמיים כחולים רחבים

שעבורי הם מאיימים.

אין שער אחד המוביל לגן הירוק

שרציתי תמיד לראות

השערים הם גדולים וכבולים

ומנעול גדול אוטם אותם

והמפתח קבור אצלי , עמוק בארון.

עמוקים הפחדים וקשים הקשיים

אך מלבדי אין אדם שיוכל להרגיש

את כל הרגש המסובך שגורם לי לא להאמין בעצמי.

האדם היחיד שיכל לתת לי תקווה

נקבר תחת חולות של אבק ושממה

הוא לא הבטיח לי דבר

רק נתן לי את הסימנים הפתוחים, התמימים

שפתחו בפני את הדלת הפנימית של הלב

והורידו את  גובה מחסומי הפחד והשתיקה.

 גם הבמה הגדולה בעולם לא תוכל לתת לי מקום בחובה

הבטן המתנפחת היא התשובה לשקר שאני רואה מול העיניים

אותו שקר הגורם לי להתכופף

כשמסתננת לתוכי ההבנה שהמציאות היא

לא כ"כ רומנטית אלא פשוט

עוד מציאות של אנשים שחיים

רק  בשביל לחיות.