אירוע מכונן

ממש ,אבל ממש שום דבר לא הכין אותה לעתיד להתרחש באותו בוקר  שישי ,עת  שיגרת חיים   

מתנפצת  ברגע אחד .

בעודה טורחת במטבח שקועה בהכנות לקראת שבת ,שיחת טלפון בהולה מאחותה הקטנה

 מקפיצה אותה  "אמא לא מרגישה טוב"  ולפני שעונה טורקת ,היא  מבינה שמשהו נורא קורה .

יורדת בריצה  במדרגות ונוהגת את הדרך לבית הוריה מבלי שמבחינה  כלל בנעשה סביבה ,

נחרדת למראה ניידת טיפול נמרץ החונה בחזית הבית .מחשבה נוראה מחלחלת  בראשה

שמא אסון נורא  התרחש ?האם הגרוע מכל  ? לא, לא יכול להיות ..אמא, הלוחמת, האוהבת,

החזקה כפלדה... לא יכול להיות . מסלקת במהירות מחשבות אלה ונכנסת  

בסלון המצוחצח ,אמה שרועה על השטיח האדום עם עיטורי פרחים שכל כך טורחת לנקות .

חיוורת מתנשמת בכבדות ,הכרתה מעורפלת , ממלמלת הברות בלתי ברורות .

אביה עומד בצד עיניו אדומות מתאמץ לכלוא את דמעותיו המאיימות לגלוש  ,מתקשה לראות את

אהבת חייו ,החזקה שרועה חסרת אונים, אולי ברגעיה האחרונים  , כתפיו החסונות כפופות כאילו

סוחבות  משא כבד.

בחזה אבן כבדה לוחצת  , ידייה רועדות .מנסה לומר משהו אך הקול שיוצא זר לה ורפה.

בזוית העין קולטת על מזנון העץ העתיק  תמונות חיים פרוסות ,תמונות של  ילדים מחייכים   ,

של אירועים משפחתיים ,מקור גאוות אמה .הכל מונח במקומם הקבוע .

שני הפרמדיקים מקיפים אותה טורחים כנמלים בהחייאתה. מחברים אותה במיומנות למכשירים

ממוקדים במשימתם .ממהרים לפנותה לטיפול נמרץ

במסדרון השומם והארוך  ליד חדר טיפול נמרץ הדקות עוברות כנצח ,יושבת ליד אחותה  על ספסל

 מתכת כחולה, לא מחליפות מילה,  עליו הגדולים של צמח יבש ומעולף מסתיר את    אביה המתעקש

לעמוד דומם ,.משלב את ידיו ועיניו צופות בנקודה רחוקה .

הציפייה הדרוכה מתחילה לתת אותותיה מדי פעם מתקרבים לדלת הזכוכית בתקווה לקלוט משהו משהנעשה בחדר .

רק לאחר דקות ארוכות הנראות כנצח דלת המחלקה  נפתחת בצלצול צורמני ,רופא צעיר נמוך  עטור

 משקפיים עגולים מזמין אותנו בשקט להיכנס, אביה נרתע , היא ואחותה  נכנסות בהיסוס לחדר קטן

צפוף בספרים יושבות ליד שולחן פורמיקה לבן שעליו  מונחות כוסות עם שאריות קפה .

"אמא הגיעה במצב קשה מאוד " מנחית ללא הקדמות  "עשינו כל מה שניתן " שתיהן  דרוכות מחכות

להמשך המשפט אך הרופא משתתק ונותן בהן מבט בוחן...

.היא מרגישה איך הדם עוזב בחופזה את פניי אחותה המחווירה ..דממה מעיקה משתררת בחדר

אוזרת כל כוחות נפשה ושואלת

"היא בחיים "?..הרופא מחייך חיוך עייף " כן ,ודאי הצלחנו לייצב אותה "היא בהכרה ואפילו אמרה לי

 משפט מצחיק ונפלא כאחד ..."מה היא אמרה ?"הן שואלות יחדיו  , סקרניות

"שלא ידאגו לה היא תחייה ,היא  לא יכולה להרשות לעצמה למות כעת מכיוון שלנכד שלה יש בר מצווה בעוד חודש "

. "כן זאת האמא שלנו , כל כך מתאים לה להגיד זאת " אמרה וחייכה