אהבה ללא תנאי

אהבה ללא תנאי  נירה לוי חכים

אני עוצמת את עניי, מנסה לרכז מחשבותיי, את כול הריחות מבטלת,

אפילו את ריח עצמי.

נשימותיי גוברות, וליבי דופק במהירות שיא,  אין אושר גדול ויפה מזה,

שכרה של אהבה ללא תנאי.

אני חומקת ממבטי האנשים בשולחן סביבי, ומבטי נעוץ בזרקור האור המכוון

לאמצע הבמה, כעגול הלבנה, מזמין את הזוג לרקוד.

היום זה היום אני חושבת לעצמי.

רצפת הפרקט גורמת לאווירה מסתורית ומחשמלת.

המוסיקה החלה מתנגנת, ההתרגשות אוחזת בי, אינני נעה במקומי,עיני נעוצות

בבני,  ויקטור ובת זוגתו נעמה נכנסים בצעדי ריקוד לבמה.

האורות נפרשו עליהם ממתינים לצעדיהם, כאילו ויארחו להם חברה.

נעמה לובשת שמלה כחולה נוצצת,שקו המחשוף מבליט את חמוקיי גופה,

לרגליה נועלת נעלי עקב שמעטרים את רגליה החטובות להפליא,

שיערה הבלונד אסוף בפקעת הדוקה ומסודרת  בצורת חלה קלועה,דבר שמשווה לה מראה של ליידי משנות ה-60 ,

מה אני מתפלאה?? הרי הריקוד הוא של שנות השישים .

ויקטור לבוש בשחור, מכנסים אלגנטיות ,וחולצה גברית שלה הוסיף עניבה,

שתאמה את צבע שמלתה של נעמה, שערו מבריק כאילו ומשך אותו בשמן,

ועיניו הירקות נוצצות.

מראה מושלם!!! אני קובעת בתוכי ,כולי מתמלאת גאווה .

הוא עטף את מותנייה, והגיש לה את כתפו שתניח עליה את ידיה.

הם מתחילים לרקוד, אני מחסירה פעימה, הוא מוביל אותה ברחבה

בכול תנועה, אני רואה את ביטחונו העצמי, עדינותו,חוסנו הגופני,

קלילות תנועותיו כאילו ורמסו את רצפת הפרקט תחת כסות רגליו.

נעתי בחוסר נוחות, מנסה להחניק בתוכי את ההתרגשות הגוברת..

הבטחתי לעצמי לא לבכות, אבל הדמעות זולגות על לחיי.

הם עוברים למקצב משלהב,הוא מניף את נעמה,  שמלתה הכחולה מתנופפת,

והיא בהטיית ראש מעונגת,  נענית לתמיכת מותנייה בזרועו החסונה.

הוא קובע את מבטו קרוב לפנייה בהתמדה, מה שעושה את הריקוד חושני ועוצמתי.

היום זה היום שלו אני מדברת ביני לבין עצמי.

צעקות, מחיאות כפים, נשמעו סביבם , הם רוקדים כאילו והיו על מצע קרח מלוטש, מתעלמים מהסובבים אותם.

כולם מביטים בהם, תיאום מושלם ,כמו כפפה ליד.

אני מחייכת, חיוך ללא סוף...אושר מציף אותי, רעדה אוחזת בי.

סוף סוף אתה באור הזרקורים בני.

סוף סוף אתה במרכז הבמה יקרי.

משוא ליבם של עשרות הזוגות הצופים בך נפעמים,

המוסיקה נדמה, אלומת האור הלבנה מאירה אותך, ואתה קד לעבר האנשים,

מודה להם, כולם מריעים ,קמים על רגליהם "בראבו" הדהד באולם..

אני רוצה שהרגע יימשך לעד, עיני אוצרות את רגעי האושר .

בשלווה הנעימה שפושטת בגופי, אני יכולה לשמוע את המתרחש סביבי,

אני מסבה את ראשי וסורקת את האולם,

רק עכשיו אני מבחינה בגודלו, רק עכשיו אני מבחינה בפניהם של האנשים המריעים לבני, כולם עטופים במלבושים יוקרתיים,

עיניי ביקשו לדעת את פניהם בסקרנות, אך מבטי נשאר מקובע בבני.