יצירות אחרונות
מבט אל ילדותי כבת להורים ניצולי שואה (0 תגובות)
מרים מעטו /שירים -05/05/2024 22:16
מעשר זיכרון (4 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -05/05/2024 18:14
הַחַיִּים יָפִים - עפ"י סִרְטוֹ שֶׁל רוֹבֶּרְטוֹ בָּנִינִי (3 תגובות)
אביה /שירים -05/05/2024 17:38
הִזָּכְרֻיּוֹת / תִּתְאַכְזְבִי, / (3 תגובות)
רבקה ירון /שירים -05/05/2024 14:29
מפלה (1 תגובות)
אדם אמיר-לב /שירים -05/05/2024 07:50
שִׁיר הוּא לֹא רַק צוּרָה - לבמת הדיון של נורית🌹🌹🌹 (14 תגובות)
שמואל כהן /שירים -05/05/2024 02:38
אי אפשר עוד (5 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -04/05/2024 22:19
סיפורים
חירותהשמש נעימה, חמימה. המים צלולים, זכים. השמים כחולים, בהירים. היום נפלא. הספינה משיטת לה בנינוחות, אין לאן למהר, זה רק אני השמים והים. אני חפץ לצאת עמוק יותר, ואני עושה זאת, מטה את ההגה, והספינה פונה עם תנועת ידי. והמנוע קוצף, שוצף מאחורי, ואני מחייך, נזכר ביום שלפני, חברים הם חברים. נפרדנו אתמול, כל אחד לקח סירה, ועכשיו הם כמוני, משייטים להם אי-שם במרחב. אני כבר לא רואה את החוף, רק גלים מתנפצים ושמים כחולים, ואיוושה דקה נעימה של הרוח, וריח הים המלוח ובגד הכותנה הקליל שלגופי, וחופש. אני לוקח נשימה עמוקה, נושם את השיחרור מהחברה, נושם את החופש מהבנוי, מהמוגדר, מהקבוע, מהמצופה, נושם את החרות של הלבד, וחורט אותה בנפשי. אני נוטש את ההגה, מאפשר לגלים ולרוח לשאת אותי, אני זורם, כמו הים, מתמזג עם הנוף, לא נלחם, מאפשר. ואני עומד בקצה הסיפון ופורש את ידי לצדדים ועוצם את עיני ושומע את איוושת הגלים והקצף, ואת המנוע המטרטר מאחורי ואת חזי העולה ויורד עם כל שאיפה של חמצן מהול במלח ים, ואת הנתזים הזעירים של מים שמרטיבים את זרועותי, ואת שערי המתבדר על מצחי, חש, חי, נושם, חופשי אשמח לדעת מה הקטע עשה לך בתור קורא. תודה :). תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |