בית גדול

דמיינתי בית גדול, ילדים

ארוחות משפחתיות, שני כלבים

אותך בפתח של כל חדר

אותי בוחר במובן מאליו

המחיר של זה

הוא השפלה

אין משהו אחר להחליף בו

את הסיפור

רק קצוות של משהו שאין

דמיינתי, שניים מול השמש הגדולה

נשענים אחד על השנייה, כשהשמיים פושטים עורם

אותך צועדת מולי

ואני הולך אל המובן מאליו

המחיר של זה

הוא השפלה

אין סיפור אחר לכתוב

אין דמויות אחרות להתחלף איתן

רק סיפור שכבר נכתב ועכשיו מה

ואני דמיינתי ילדים רצים

ומכתבים בתיבה

אותך עומדת בכל מקום

ואני עוצר במקום מובן מאליו

אבל המחיר של זה

הוא השפלה

סיפור בלי סוף

רק שההתחלה שלו מכתיבה את הטוב

והסוף שלו תמיד רע

דמיינתי בית גדול, ילדים

פתחתי את הדלת ויצאתי ממנו בשקט