שירים

 

שמש צצה בקצף תווי הסתיו.

חצוצרת הרוח מרקידה צמרות.

ציפורים מעלות את נפשי על כתב.

מי יקרא את השיר, מי ישפוט?

 

לא אסתיר אף מילה, כי שתקתי מספיק,

כי נכנעתי מספיק לגחמות הבדידות.

אם אפסיד את עצמי לתרדמת הריק,

מה יקרה לנפשי, גם תמות?

 

בשמיים כחולי להבות – אהבות,

אהבות חדשות, בארות האינסוף.

עוד אשתה לרוויה בלגימות עמוקות.

עוד אוהב עוד אשיר עד הסוף.
 
 

תגובות