שניקווה

קראו לה שניקווה והיא היתה בחורה לא רגילה כמעט כמו השם שלה. כל יום היתה מסתובבת ברובע ו', שזה כמו הברוקלין של העיר אשדוד, איפה שאוכלוסיית העולים חדשים מברה"מ ,איתיופיה וחרדים  "מהסוג הרע" נפגשים-לטוב ולעיתים קרובות יותר לרע

שניקווה היתה עדינה. היא הזדהתה ביותר עם הדמות של הגברת הפולניה מהסרט" אלכס חולה אהבה", בגלל שגם ההורים שלה החזיקו בבית "קאפילקה"- "ואיליגה" בשפה האפריקאית,ומכרו תרנגולות שלא מטילות ביצים. 

מגיל קטן היתה מהרהרת על החיים, לעיתים בקול באמצע הרחוב, ובוחנת מנקודת מבטה את טעם החופש ומשמעות החיים.גם לה,כמו לכל אחד שחי בעולם הזה, היו קווים אדומים שהיא לא חצתה אותם, גבולות ברורים שלא העזה להפר,וחבל דק-שבגלל סקרנותה התהלכה עליו מדיי יום ביומו.

מה אוכל לספר לכם על החיים בברוקלין של אשדוד? לא הרבה. מכות, חתולים מייללים באמצע הרחוב, כבישים מזוהמים, ילדים שמעשנים סמים מגיל 12 וזיכרון ראשון מהילדות של שתייה לשוכרה עם החברה.

יום אחד עזב אדיסו, האב של שניקווה, את הבית, ומאז לא חזר.הם נשארו שבעה נפשות בתוך דירה(אם באמת אפשר לקרוא לסטודיו בעל חדר וחצי דירה), ללא בן אדם מבוגר מספיק כדי לקחת על עצמו אחריות לטפל בילדים- אמה עבדה בשלוש עבודות, מה שהספיק רק לחיתולים של התינוקת ולעוף בשבת-אם אי פעם ראיתם בתחנת אוטובוס ציטוט שכתוב עליו " אמא,אבל הבטחת לנו עוף בשבת", תדעו שהוא נכתב אחרי שאלאמרו, אחיה הצעיר של שניקווה, אמר אותו ליד עובדת סוציאלית והיא אימצה אותו כסלוגן ואח"כ כמובן קיבלה עליו גם הון תועפות-כסף שלא הגיע לא לאלאמרו ולא למשפחתם.

שניקווה ידעה שצריך לעשות מעשה,הרי ראתה היא, שאמה קורסת תחת הנטל הכבד של גידול הילדים והבאת המשכורת הביתה.

"אני חייבת את הכסף הזה" הרהרה שניקווה בליבה כאשר נכנסה לעניין הזה ומכאן כמו שאתם יודעים-אין דרך חזרה.

כמובן שבהתחלה היא סבלה מזה, אך לא היתה לה ברירה כי חייבת הייתה היא להביא את הכסף הביתה ולדאוג לאחיה הקטנים.

וכך עבר לו חודש,ועוד חודש, בו שניקווה מכרה את נשמתה לשטן-או את גופה לסוטים,קראו לזה איך שאתם רוצים.

עברו כמה שנים ושניקווה נחשבה למוכרת הגוף הכי נחשקת באשדוד. 

יום אחד נכנס למשרד לקוח לבוש שחורים. הוא היה גבוה, גבר כבן ארבעים,שחיפש את כל מה שאנשים מחפשים במקומות כאלה-אהבה שקרית.

היא חיכתה לו בחדר בידיעה שעוד לקוחה ולך לקבל את הספיישל שלה,וגם היתה במין מצב-רוח עגמומי ובמוחה נרקמה מזימה לשכר אותו ולהוציא ממנו כמה שיותר כסף.

כשנכנס לחדר חשכו עיניה.

מולה עמד אדיסו,אותו אב מיטולוגי שעזבה עוד כשהיתה ילדה,שבגללו נאלצה למכור את נשמתה.

היו אלו כמה שניות של מבטים מצטלבים ושתיקה מביכה.

אדיסו נרתע לאחור ולא ידע מה להגיד.

אך שניקווה הבינה כי זה סימן. היא הוציא את האקדח שהיה בתיקה אמרה משהו בקול, וירתה.

יריה שפילחה את האוויר .תוך דקות ספורות הגיעה המשטרה,הוציאו את הגופה ומין צחוק מרושע בקע מהחדר.

בלוויה לא היו הרבה אנשים,בכל זאת מי יבוא ללוייה של זונה.

ומה היה המשפט של שניקווה, שכל-כך הצחיק את אביה?

זאת כנראה שלעולם לא תדעו, אלא אם כן תפגשו את אדיסו פנים מול פנים ותשאלו אותו...