כשפגשתי את המלאך

כשפגשתי את המלאך

עמדתי מהצד בשדה ירוק ורחב ידיים,

נתגלה שם לעיני אור זהוב מן השמיים.

האור זהר על פרח

והפרח הסתנוור,

אך באותה מידה שמח הפרח –

הוא שמח שמצא חבר.

הכול היה בהיר כשפגשתי את המלאך –

יפה חן, עורו בהיר וחיוכו תמיד זרח.

אורו נגע בפרח

והפרח התרומם,

אך לא פקח עליו הפרח,

לא ידע שמשהו חסר.

המלאך לא ויתר וחיזק את הילתו,

הוא ניגן בנבל, פצח בקול וקרא לאהובתו.

אך הפרח נכווה

והחל לקמול,

כי לא עמדו עלי הפרח

בכאב חרבות ומשקל העול.

אז ניגשתי אל המלאך ונשטפתי באורו,

הסתכלתי בעיניו, עמדתי – חסמתי את דרכו.

בוז ולעג הוא צחק

לראות אדם פשוט מולו

"לא נשאר אלא אבק

את שחרץ כך גורלו!"

כך עמדנו זה מול זה, השטן מול השמימי

ואמרתי למלאך "זה או אתה או אני.

לא תהיה פה מלחמה,

לא תקבע את גורלי,

אתה קיים בזכות אהבתה

ואני בזכות אהבתי—"

למשמע מילים האלו הבין הפרח את כוחו,

הוא גדל, הוא התרומם ופרץ כלאי גופו.

מתוך הצמח המשורש,

זוג כנפיים בצבצו –

לא פרפר וגם לא עש,

כנפי ציפור הן שפרצו.

ומאז אותו היום

לא ראיתי את פרחי

ועוד עפה הציפור

ולא יודעת חיבתי.

07/2006