"רובי ,אדום הזנב "

 הקטע נכתב כתרגיל ,אשמח לחוות דעתכם ..תודה

צבי  האזין לחריקת דלת הכניסה  הנפתחת ,התיישב על הכורסה מתוח ודרוך  ,מוכן לבשר לאשתו עמליה את דבר  מותו של התוכי האהוב  רובי ".

היא  נכנסה לחדר כרוח סערה שערותיה האדמוניות סתורות וענייה דומעות מיד שאלה " האם הצלחתם  להציל אותו ? " צבי אסף עצמו בנשימה עמוקה ופלט  "לא , לא הצלחנו מצטער  "

"אני לא מאמינה ...,הוא מת ?, שאלה בקל חנוק מכאב. שהנהן בראשו פרצה בבכי קולני מרשה לדמעותיה לגלוש במורד פניה בשביליי מים צבעוניים  מורחות  שאריות איפורה  ,

צבי עטף אותה בזרועותיו ליטף ברכות את שערותיה  , הרגיש את גופה רועד כעלה נידף  .ניסה לנחם אותה בנשיקותיו אך בכייה רק הלך והתגבר .

כאדם רציונאלי התקשה להבין את תגובתה הנסערת . מבטו נתקל בצמח העייף בפינת החדר ,מזכרת אילמת  מנישואיו הראשונים לרחל המאופקת , הקרירה שמשך כל נישואיהם הארוכים לא זכר מקרה אחד שבו ראה אותה בוכה .

תהה על הניגודיות בין  שתי הנשים החשובות בחייו בליבו ניקרה המחשבה על  תגובותיה הכל כך דרמטיות  והיסטריות  של  רעייתו הצעירה  , זכר איך שבתה את ליבו מהרגע הראשון להיכרותם   ,בענייה החומות   המסתוריות , שפתיה הצבועות  אדום  עז. חיוכה החם . שערותיה האדמוניות ובאופייה הסוער  . אהב את רגישותה וצחוקה התגלגל, הילכה קסם על כל רואיה .

היה מודע לכך שלידה נראה כשחקן משנה בהצגת יחיד שכולה שלה . בשנות השישים לחייו שערו אפור ומתדלדל , כרס קטנה שניסה להורידה ללא הצלחה  .מבטו חמור סבר מטיל מורא  כפי שחייב אותו תפקידו כמנהל בכיר כך לפחות חשב  , אך בחברתה  הרגיש  חופשי חי ומאושר  כבימיי נעוריו

למרות שהכיר את רגישותה  ונטייתה של עמליה לתגובות סוערות  , לסערה כזאת לא התכונן .

שנרגעה ונכנסה לנוח בחדרה , צבי יצא להליכה היומית לאורך הטיילת , התבונן ארוכות בגלי הים המתנפצים לרסיסי קצף לבנים , צפה בשחפים הלבנים חגים בשמיים שמדיי  פעם צללו כאבנים לעבר המים הכחולים שולים  דגיגונים מפרפרים בחוסר אונים .

נזכר עד כמה התלבט בטרם החליט לקנות  את התוכי "רובי "אדום הזנב כמתנת יום הולדת ,אות לאהבתו .

."הייתי צריך לצפות תסריט כזה , חשב לעצמו ..

.