יושב לבן

ומתיישב לאט על הכיסא, מתבונן לרגע באצבעות שלי שנוזלות כמו דיו מעט שהתפוצצה

איך הוא מתיישב לו יפה, לאט, חינני ולו בשביל להביט בידי האמן שלו, ידי מחשבתו הקודרת

ואיך הרעש אופף את כעסיו, תסכוליו חסרי המנוח, אופף את צל ידיו המעושנות, המחפשות

כמה פעמים הוא עוד ישב יפה, לבן, נקי מסבון יוקרתי של מקלחת עת ליל, יושב לבן, מחופש

איך הפעמים הבאות יראו, תפאורה מנותחת קוסמטית ועציצים בריאים לנשימה חסרת אוויר

ואיך הדוחק דוחק בו לכתוב, להספיק, להראות, להוכיח את שלעולם לא יהיה ניתן להוכיח

לילה טוב הוא מאחל לכם, ליל מנוחה מלא ברוגע, שלווה על עפעפיכם הוא מאחל.