הפנימייה

הפנימייה   - נירה לוי חכים

תחילת השנה ,והדס אוספת את חפציה האישים ,היא חוזרת ללמוד בפנימייה ,את השנתיים הנותרות ,הדס לובשת את חצאיתה הלבנה ,שמדגישה את רגליה הארוכות והכהות, תלתליה השחורים,צונחים באופן חופשי על כתפייה,וריח השמפו מדיף מהם,

היא מסתכלת במראה ומורחת את שפתיה הבשרניות באודם עדין.אין צורך להבליט היא חושבת,,,הגופייה הצמודה שלגופה רק הבליטה את חמוקיה ,היא העיפה מבט אחרון והייתה מרוצה,

הנסיעה לפנימייה לא ערכה זמן רב, והדס מצאה עצמה מחפשת את המזכירות, ומתבוננת בשביל,העשוי כמו שחמט ,דשא בכול פינה ,והרבה ירוק ,עצים,אדניות ופרחים, בדיוק כמו שעזבה לפני החופשה.

היא ניגשה למזכירות, שמי הדס לוי, כן...כן... הפקידה נעצה בה מבט מוזר ,אך הגישה לה את מספר החדר..את במספר 413 קומה רביעית .

"תודה" ענתה הדס בנימוס

שותפתה של הדס הייתה דבי נערה מיפו ,דבי הייתה לבנה כשלג,עם עניים כחולות

גדולות.ההפך הגמור מהדס... ובלשון המעטה כלל לא אהבה כהיי עור.

הדס נכנסה לחדר,מייד הבחינה שדבי מזועזעת ממראה, ומזה שהיא עתידה להיות שותפתה לחדר,היא נראית עצבנית ברמות חשבה הדס...

דבי מייד אספה את חפציה במרחק בטוח מחשש שמא הדס תגנוב לה משהו...

הדס העבירה את יום הלימודים בהתעלמות מוחלטת מדבי וברגע שהסתיים יום הלימודים, היא שמה פעמיה לחדרה לנוח.

הדס פתחה את דלת החדר,וראתה את דבי עם כמה מחברותיה מחטטות בבגדיה ,ובתמרוקיה "תראו יש לה קרם לחות"...יש לה מברשת בדיוק כמו שלי... הדס עשתה עצמה כלא רואה ולא שומעת,ונכנסה למיטתה המוצעת לנמנם קלות.

כשהדס קמה היא  נעמדה מול המראה והבחינה שדבי עדין נועצת בה מבטים,היא ניסתה להתעלם בזמן שהורידה את עגליה ,אבל הכעס התפרץ..

"על מה לעזאזל את מסתכלת"? אין לי זנב"

"אני אוכלת את אותו אוכל דפוק כמוך"

 "אני אדם בדיוק כמוך אז  ב ב ק ש ה ! תפסיקי לתקוע את המבטים שלך על הפנים שלי כאילו ואיבדת שם משהו!!!"

להפתעת הדס עיניה הכחולות היפות התמלאו מייד דמעות, היא החלה מתייפחת ....

"סליחה...סליחה.. לא התכוונתי ללטוש עיניים אני רק לא יודעת איך להתנהג"....

"אני לא מסתכלת עליך בשיפוטיות אני רק רוצה להכיר אותך יותר טוב..."

זאת הייתה נקודת המפנה, הדס הבינה שאולי גם על דבי צחת המראה והעניים הכחולות עובר משהו, שגם בה יש כעס, שגם היא אולי חשה מנוצלת, שגם לה יש עבר... החמלה הציפה אותה ,הדם ניגשה לדבי וכרכה אותה בין זרועותיה וחשבה...

אולי זאת תהיה התחלה חדשה לשתיהן.