לי היא

נכתב בהשראת התערוכה  "מראה מקום" של האמנית המבריקה ליהי תורג'מן (בזמן שהייתי אמור להקשיב להרצאה יבשה ומשעממת).

השמש מאפילה

על הגשם המתקרב.

פנים מציצות

מתוך חרכים.

זמנים מערביים

משטחים פרצופים.

עיר מעולפת

משתוקקת

לחוף של חלום.

מקל וכובע

נטושים

נבלעים בקצף.

אוזניים פקוחות לשקיעה.

רוח בעצם

עצם-גרם

אדריכלות של

סבל.

בין השכמות

עולם מתמוטט.

נפש עירומה

על

אריחי מקלחת.

תרגומים עילגים

של דחף-הינע.

על מי את מקשה פה.

עדשה כפולה

ברק כרומטי

בחללים נטושים.

מתוך הלבירינת

תהום של

מדרגות.

הצבעים מתנקזים.

הדים מבליחים

כמו נשיפות של

רפאים.

היד שלך

מתמרנת הכל

בהבזק של עין.

מונוכרום

שמיים פרושים.

מחשבות נוטפות

על קצה החלון.

עור נחש

מתהלך בנעליים

מבריקות.

מעקות יורדים

לאפר בלי

צלם.

ציפורניים על

גדר מתכת.

עסקה

עיניים קשוחות

מעל פה קפוץ.

בחשיכה

עט הוא

קנה אקדח.

בלון עומד להתפוצץ.

הסתר פנים

ידיים חובקות את

עצמן.

גוף כלוויין תקשורת-פנימי.

פרסום אלמוני

צלוב על הקיר:

כולם יודעים את

התשוקה לחיים של זר.

אני מחזיקה

את הקירות

בקפה של בוקר

ומוזיקה שטרם-שינה.

החלל מלא בי.

תביט בעורפי:

אתה הרגת את

כל מה שיכולתי להיות.

המוות הוא הידיים

שנפרדות מעצמן.