פורטיס

כל הסיפורים הקטנים נכתבו על אהבה,

ואילו כל הסיפורים הגדולים נכתבו על אהבה נכזבת.

עשן הסיגריות התחיל לעשות לי שורף בעיניים, העדשות מגע הזולות האלו לא עושות לי טוב, אני חייב לקנות משקפיים חדשים.

אז יצאתי מהאנגר תוך כדי שאני נתקל בהרבה נערים ונערות בגילי בשביל לרענן קצת את העיניים ואת כלי הנשימה שלי שהתמלאו בעשן הסיגריות. ואז ראיתי אותה, שערה המתולתל היה אדום, צבע התכלת של עיינה השתלב מצוין עם החולצה הצהובה ועם החצאית מיני האפורה שלה. היא עמדה מולי, מרביצה לסלולר שלה שכנראה נהרס לה "אוף!" אמרה לעצמה בלחש "המכשיר האדיוטי הזה!" אמרה דפקה עליו בעזרת ידה. אני חייב לגשת אליה, זאת הזדמנות חד פעמית להכיר את אהבת חלומותיי, תפסתי לעצמי את הביצים ונגשתי אליה "אולי אני אוכל לסדר לך את זה," הצעתי לה וחייכתי חיוך רך תוך כדי שאני מושיט לה את ידי  "אתה באמת יכול לנסות, הסלולר שלי ישן ודפוק. אני מקווה שאתה מבין בדברים האלה" השיבה לי וגרדה את הרגל שלה. המכשיר שלה באמת היה ישן. בלי מצלמה ובלי שום שדרוג מוזר, זה הדליק אותי לא יודע למה. פתחתי את גב המכשיר שהיה מרובע כחול ושמתי לב שהחלק הקטן הזה ממתכת שאמור להדק אליו את הסוללה שקוע בתוך תוכו אז בעזרת הציפורן שלי הצלחתי להרים אותו למקום שלו. וואלה, הסוללה נכנסה חלק. "בבקשה," אמרתי והגשתי לה את הסלולר. היא הדליקה אותו ואחרי כמה שניות אמרה באושר וחייכה חיוך ענק עם גומות:  "וואי! אני לא מאמינה שהצלחת לחבר את זה, שעות אני מנסה להכניס את זה אבל לא מצליחה," "בכיף," אמרתי ונסתי לשחק אותה קול אז גירדתי את ראשי "אזזז.." אחד ארוך יצא לי מהפה "את אוהבת את פורטיס?" "אני, אני מעריצה שרופה שלו! יש לי את כל הדיסקים,"  היא השיבה לי והלב שלי נמס "אז בואי נכנס, ההופעה עוד רגע מתחילה וחברים שמרו לי מקום ליד הבמה," "תודה, אבל אני מחכה לחברים שלי שיבואו. או שהם כבר בפנים, אני לא בטוחה, כל הקטע שקבענו וחשבתי שאני הקדמתי או מאחרת להם, רציתי לדעת אם להיכנס או להישאר בחוץ. אתה מבין?" הנהנתי בראש בהסכמה  "תראי," אמרתי לה "יכול להיות שחברים שלך כבר נכנסו והם ניסו להשיגך אבל הסלולר שלך היה מנותק", " זה אפשרי," היא אמרה והסתכלה ארצה ולרגע הייתה שתיקה מביכה. "טוב, אז אפשר בכל זאת להיכנס ביחד.." אמרתי שוב פעם בתקווה שתשיב לי לחיוב  "לא, תודה על ההצעה אבל אני מעדיפה לחכות עוד קצת . תכנס אתה בינתיים, נראה אותך בפנים" כנראה יש לה חבר. אורן בדיוק יצא משער האנגר ואמר לי להיכנס עכשיו כי פורטיס עלה כבר לבמה "טוב אני נכנס. אגב, אני ירון," אמרתי והושטתי לה את ידי "ואני קרן," "נעים מאוד, טוב נתראה בפנים." היד שלה הייתה רכה.

 פורטיס כבר היה על הבמה "משוגע! משוגע!"  הקהל התחיל לקרוא לו "מה, גם פה קוראים לי 'משוגע'?!" אמר והקל צחק "ערב טוב לכולם" אמר והלהקה שלו עלתה אחריו. אני עמדתי ליד הבמה ונסתי להתרכז בהופעה אך כל הזמן חשבתי האם קרן כבר נכנסה והאם היא תמצא אותי או לא, ואיזה בזבוז שלא לקחתי ממנה את המספר טלפון שלה. פורטיס התחיל לשיר את שירו השלישי ואת קרן עדיין לא פה, בטח בחיים עוד לא אראה אותה אז סובבתי את ראשי לאחור בשביל לנסות לחפש אותה, אך לא מצאתי אז החזרתי את מבטי לפורטיס. לאחר השיר "רד, רד מעל מסך הטלוויזיה שלי" יד עדינה נגעה לי בגב, סובבתי את ראשי ואני רואה שזאת קרן ששערות ראשה היו דבוקות לה על המצח בטח בגלל הזעה  "היי" אמרה וחייכה אליי "היי! היי!" אמרתי לה והעמדתי אותה ליידי.

החוויה המדהימה שנמשכה כשעה ומשהו הייתה החוויה הכי טובה בכל חיי. אם זאת קרן, אם זה פורטיס, אם זה שהתאהבתי. אחרי ההופעה יצאתי עם חיוך של אחד שנקע לו מקל בייסבול בפה "אני רואה שאתה נהנתה" היא אמרה לי וליטפה את פניי שהזיעו קצת "כן, נורא, מה איתך?" אמרתי לה  "כן, גם אני מאד!" ואז נוצר שנית רגע של שקט המביך ביננו וחברים שלי עמדו בפינה והתחילו עם חברות שלה.  "אז.. אז את מהאזור?" שאלתי. מזאת השאלה הזאת יא טמבל?!  חשבתי לעצמי, טוב, קח ממנה כבר את הסלולר שלה יא לחוץ! גערתי בעצמי  "אפשר להגיד," היא אמרה "קרן" אמרתי "כן.." היא אמרה והרימה גבה "אפשר את הטלפון שלך?" אמרתי ונסתי להראות כמו אחד שיש לו את הדבר הזה שנקרא 'ביטחון עצמי'  "אממ..." היא עשתה וגלגלה את העיניים שלה ואז נתנה בי מבט בוחן "בגלל שהיית חמוד ותקנת לי את הסלולר,"  היא השיבה לה, הוציאה מתיקה החום שהיה בידה טוש שחור,  וכתבה לי את הטלפון שלה על כף היד שלי, "אני זזה, חברות שלי לחוצות. ביי, ביי היה כיף," אמרה, הסתובבה והלכה לה לאט, לאט ונעלמה באופק. הסתכלתי על הסלולר שלה שהיא כתבה לי על היד ומחקתי אותו בעזרת רוק. כי זה לא היה משנה באמת בשבילי.