קצרצר, ללא שם.

קיץ, ואתה אימפוטנט בלי צורה, מאונן בכפייה. השתיקה שלאחר ביטוי האות האחרונה אוחזת בך, ואתה מביט בתקרה, תוהה האם גם לילה זה תעביר לבדך. מולך שולחן עליו מסך מחשב, מקלדת ועכבר, ואין עוד טעם לעמוד בסמוך לאותו עץ צהוב ולהקיש כתובות של מקומות עמוסים בבזלת לאה, מספר חרכים מהם מביטים החוקרים בשרידי הגוזלים המתים. אתה זוכר איך שאלת בן שיחך, מה חושב על גפרורים בודדים שבקופסא, והלה ענה שמעולם לא חזה בקופסא שכזו, ושאם היה רואה, וודאי נוצר היה וזוכר, אולי מניח על השידה שבקרבת מיטתו הדלוחה, ומראה לאימו כשהשחר יפציע. השעה הייתה עשר בבוקר במדינה ממנה כתבת אתה אותה הודעה, לא שאלת לשעה בה נכתבה הודעתו שלו, אולם הנחת כי ההפרש עומד על כשעתיים או שלוש. אתה סופר: "סנטימטר, מילימטר, מטר".