יצירות אחרונות
עודי רואה אותו / בית קולנוע ילדותי (3 תגובות)
דני זכריה /שירים -23/12/2024 04:21
כָּמוֹנִי, / בְּשׁוּלֵי בָמַת הַדִּיּוּן, זלדה, שִׁירָה. (4 תגובות)
רבקה ירון /שירים -22/12/2024 23:24
דִּמְיוֹן וּמְצִיאוּת🌹🌹🌹 (5 תגובות)
שמואל כהן /שירים -22/12/2024 22:55
הכתיבה כרכבת הרים / לבמת הדיון של נורית (9 תגובות)
עליזה ארמן זאבי /שירים -22/12/2024 20:47
סלון ספרותי: 20 (18 תגובות)
גלי צבי-ויס /שירים -22/12/2024 11:30
הן אוהבות אותי,המילים. לבמת הדיון של נורית (8 תגובות)
אודי גלבמן /שירים -22/12/2024 10:14
סיפורים
נפלאות דרכי עולםבעבר הרחוק למחצה נכנסנו לדירה חדשה ועברנו תקופת התאקלמות סבירה. לימים פגשנו בדלת שממול שכנים חדשים,שמייד נציין כי התגלו כאנשים כלבבנו, שכנים כהלכה , כמעט כליל השלמות. ברבות הזמן התברר כי לא הכל "דופק" בממלכה הסמוכה. רצה הגורל ומזלה של השכנה ,למרות אינספור ניסיונות,לא שפר עליה משניסתה להרות. הריונותיה הסתיימו ללא תוצאה ומפח נפש מתמשך היה נחלתה. בן הזוג השקט, נעים ההליכות משרה בטחון ,אוירה רגועה, כאב כמובן אף הוא את כאבה אך לא הרים ידיים. הוא דחף נמרצות לקבל החלטה מכריעה:"אם לא מייצרים אזי מייבאים". כך הגיע ראשון אל אויר הדירה, ביבוא אישי מיוחד התינוק, ששמו בסיפורנו הוא גבריאל
שמחו בני הזוג עד למאוד אושרם פרץ גבולות עד כי נסחפנו אף אנו, שכניהם ,אל אווירת המסיבות ויגדל "גבריאל" וייפ מאוד ולמרות עצבנות מסוימת אותה ביטא במלוא גרון שימח את מקורביו ויעלצו. לא עברה שנה, עברו שנתיים ,תאבונם של בני הזוג גדל בינתיים וגם גבריאל החל משתעמם בבדידותו. לפיכך ישבו חשבו ויזמו ולבסוף הטיסו מחו"ל אח נוסף,את מיכאל (שם בדוי). מיכאל היה יפה יותר אך גם עצבני יותר והשאון היומיומי שבקע מהדירה איים להפוך לבעיה מרה וקשה לעיכול. יחד עם זאת ולמרות זאת,מאחר וכאמור מדובר במשפחה טובה, עמוסת גינונים ועושר תרבותי בלתי נדלה, נלקח הכל בחשבון וסופו של עניין נשפט לקולא. מספר שנים נוספות חלפו ביעף ובינתיים החלו מתרחבים סדקים ביחסי הגומלין בבית השכנים. בעיקר אמורים הדברים בזוגיותם של ההורים בן הזוג המסור, רב החסד החל פורש כנפיים מאחר לעבודה ומתמהמה "בנשף" סיכומו של דבר יצא מרצע מן השק, החשדות הכבדים הובילו למחוזות מפתיעים וצפנו בחובם שתי בשורות: האחת מרגיעה והשנייה איומה. מסתבר כי השכן ,בניגוד לחשד, כלל לא זנה תחת אשתו עם איזושהי גבירה עלומה או לחילופין עם אוסף פרפריות. תחת זאת, למרבה התדהמה התגלה כי הבחור אחרי הרבה שנים הרהיב עוז , יצא מן הארון והחל מתערסל בחיקו החם של חבר. הסוף כבר פחות מעניין: ביומיום השוטף ישנו סוג של התנהלות נורמאלית אם כי ה"פרפר" כאן כבר איננו דר. הוא מגיע לעיתים , משגיח על הילדים ומרים תרומה פיננסית ראויה אבל אין ספק כי הסיפור הזה , האמיתי, נותן לנו כאן הרבה חומר למחשבה על נפלאות דרכו ובוודאי נפתוליו של האדם. תגובותהתחברותתגובתך נשמרה |