ורדים מיובשים

ורדים תלויים לחלונך

כמו אינם יודעים את מקומם.

את מביטה בהם ימים,

איך הם הולכים ונגמרים..כמוך.

אבל הריח..

הוא רק משתבח

כמו יין שמזקין

וטעמו מתעמק.

את פותחת חלון לרווחה,

 שולחת עיניים גדולות לשמיים

בולעת לתוכך ענני נוצה רכים

משכיחה מעלייך מבטים זרים

איתך השמש,

היא רק גדלה..

כמו ילד מתבגר

שגובהה ומתחזק.

את יוצאת אל המרפסת,

עוצמת עיניים שלוות אל האור

סופגת אלייך בלי חשש

קרניים שנטו לחדור

והורדים צמחו דיים, רק עבורך

כך אמר האיש שאהב אותך.

הוא אומר, ואז הולך...

משאיר אחריו ורדים, שתלה על חלונך.